אני מסתכלת אחורה. למן הכנסי לישרא עד היום. משהו השתנה. דברים השתנו מאז.
הייתי אז כועסת ברמות. חבולה ופגועה שואפת נקם, מאוימת עי מפלצות מיתולוגיות משתוללות.
אני מסתכלת אחורה ורואה עברנו כברת דרך. המפלצת כבר לא מפלצת אם כי אחד האדם שבתקופה מסוימת יצא ממנו כל הרוע.
הבלוג ההוא דן באחותי בלבד. וזה מאוד רצוי לברר מערכת יחסים עם אדם אחד בלבד מתוך פלונטר שלם של יחסים. אם אדון רק בה עכשיו אני רואה שהבלוג הזה כמעט ולא עוסק בה אלא רק בזכרונות. בפועל היא לא קיימת בחיי מאותה יומולדת אומללה שהיא קימבנה לי ולבני. הכל נע סביב זכרונות או שיחות עם ההורים שעוסקות בה. אבל היא עצמה כבר לא נמצאת הרבה זמן.
אם אסכם את השתלשלות העניינים איתה זה מתחיל אי שם רחוק כשהיא אכולת קנאה. באיזה מקום היא מחליטה להתנקם בי ולרדת לחיי. אני מפגינה חולשה נוכח התאונה של הבן ועוד כמה דברים שקרו. זה הזמן שלה. היא מרימה ראש. ואז מתחיל הסיפור הזה עם העבודה, מקבל תגבור כאשר היא נכנסת להריון עם הבת. בשלב זה אני מנתקת. היא יולדת את הבת והופכת למלכה. אמא מתיחסת אליה כאל אלילה היא גם עצמה מרגישה כמו אלוהים קטן. הרי עכשיו יש לה הכל. יש לה בעל, שני בנים ובת, בית 4 מפלסים אמנם בשכירות אבל רמת חיים גבוהה, העסק שלהם משגשג ובנוסף לכך יש לה מאהב. אמא כרוכה אחריה כמו שפחה וכך גם אבא מבצע את דבר אלוהים. אני לא קיימת. אני נעשית מטרה ללעג ולהתעמרות. היא דופקת לי ימי הולדת, לי , לילדים שלי. היא נוסעת 4 פעמים בשנה לחול פעם עם המשפחה והילדים, פעם רק עם הבעל, פעם עם המאהב, פעם עם חברה, והזקנים שלי ישנים אצלם בבית. אני כאמור נעשית מטרה ללעג ולהתעמרות. אני מתה שיקרה משהו
ואכן בלי להרגיש קורים דברים. אמא שוברת את הרגל. היא עצמה נתפסת בבגידה אלה הסדקים הראשונים אצל מלכת השמים והכוכבים, נסיכת הנילוס. אמרתי גם שהיא נראתה טוב ואני התחלתי להשמין? לא חשוב לא רוצה להכנס לכל הדברים. פעם הכל היה הפוך אבל זה לא משנה.... היא פותחת בהליכי גירושין שבסופו של דבר היא יוצאת מהבית 4 מפלסים, היא מאבדת את הבעל, האימפריה שלה הופכת לעסק קטן, היא מנסה לבנות אימפריה בעצמה אך נכשלת, אני באטרף מוחלט כי גיליתי שההורים קנו לה דירה והחזיקו לה את הראש מעל המים. הבעל ממשיך לבנות את האימפריה שלו עם בת זוג חדשה.
היא ממשיכה להתעסק אתי, לעג, נקמות קטנות, שוב ימי הולדת, מתחיל ביומולדת 52 שלי שאני מחליטה לא לחגוג, היא מחליטה להתנקם ודופקת לבן שלי את היומולדת. אני פותחת בלוג והשאר היסטוריה. היא די משתוללת כשהיא מגלה את הבלוג. אבל בסופו של דבר לא מצליחה לעשות שום דבר משמעותי. בסוף היא נרגעת
היא הוציאה כל מיני צווים הזויים עד שאיימתי שאם עוד פעם היא מוציאה צו כזה אני אממש את מה שכתוב בו. לפחות תהיה סיבה לצו כזה.
אם אני מסתכלת על מהלך חייה בשנים האחרונות הרי הוא די טראגי. היה לה הכל. במקום להיות מאושרת עם זה היא רצתה עוד. במקום להפיץ טוב לב ואושר סביבה היא הפיצה רוע והתנשאות. גם אם טוב לה היום לעולם לא יהיה לה טוב כמו אז. אז אחרי שהיא ילדה את הבת והיתה לה פיליפינית ואמא ונסיעות לחול ובעל ומשפחה שלמה וגם מאהב. זה לעולם לא יהיה. היא יכולה להראות כמו בת 30 והכל אך יש לה הרבה על מה להצטער, על האימפריה, על האב לילדיה שלא גר בבית ויש לו מישהי אחרת... על ילדיה שחיים בין 2 בתים.
כן, מאז זזו הרבה דברים. אולי היא למדה את הלקח.
ועל עצמי אני יכולה לומר דבר אחד. אני לא פראיירית.
עכשיו באמת אפשר להמשיך הלאה. למשימה הבאה.
תודה על הקשבתכם ועזרתכם.
היה צריך קצת סבלנות.
אני לא הולכת לשומקום
ודאי אחזור עם עוד כמה זכרונות להשלים את הסיפור
(wishful thinking)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
