ככה לפנות ערב אחרי החתונה ואחרי שמלאנו כרסנו אצל שימי היא התקשרה.
- רציתי לוודא שקבלתם את ההזמנה, את יודעת לשירי יש בת מצווה מחר
- לא, לא קבלנו כלום
- אני שלחתי הזמנות, בקשתי שיחזרו אלי. היו כמה שלא חזרו אז התקשרתי לוודא. 3 לא חזרו.
- מי יודע צפונותיו של דאר ישראל. אני לא קבלתי כלום
- אז טוב שהתקשרתי
- כן, טוב שהתקשרת, באמת תהיתי מה קורה עם הבת מצווה. אני מבינה שיש סיבות לא להזמין אותי אבל הילדים למה לא להזמין אותם,
- מה באמת חשבת שאני לא אזמין? זאת בת מצווה. איך לא אזמין את סוסון החמוד ואת החייל? חששתי רק שהוא לא יצא, אבל לא חשבתי שלא קיבלתם הזמנה, במקרה התקשרתי למישהו שלא חזר אלי והבנתי שיש בעיה. עכשיו אני צריכה להתקשר לכולם. לאיזה 80 איש.
- טוב באמת זה נראה לי מוזר .....
האמת, שמחתי לקבל הזמנה. כאילו אבן נגולה. זה לא נעים להשאר בחוץ. היא חוגגת ואני בחוץ. אני לא אשתוק לה על זה. אפילו תכננתי איך לא לשתוק לה. 1000 רעיונות באו לי לראש חלק טובים חלק רעים חלק הזויים. אפילו דיסכסתי עם הילדים על הנושא אצל שימי. החייל אמר שזה לא מעניין אותו והמשפחה הזאת לא מעניינת אותו. זוהי כמובן יציאה פולנית שאומרת : אני נעלב עד עמקי נשמתי. אחכ הוא אמר שהוא בטוח שילדיה לא יודעים שאנחנו לא מוזמנים. סוסון שאל מה יהיה אם היא תזמין בסוף? לא נבוא, אמרתי לו. לא מזמינים לבת מצווה בדקה ה-90 . אני חייבת לציין שלסוסון יש לפעמים יציאות מדהימות. אמרתי לילדים שבכל מקרה זה נראה רע אם היא לא מזמינה אותנו וזה יותר גרוע בשבילה מאשר בשבילינו. הרי כולם ישאלו אותה למה דפנה לא באה ואיפה הילדים של דפנה. מה היא תגיד להם? תמציא משהו? בסוף הוחלט שאני אשלח לילדה ברכה בפייסבוק ואם היא תשאל למה אנחנו לא באים אענה לה שאמא שלה לא הזמינה אותנו.
ואז הכל נגמר והתחילה בעיה חדשה. לבוא לא לבוא לבוא לא לבוא וככל שהזמן חולף אני מוצאת עוד ועוד סיבות לא לבוא
זה ה-30.4 . יום התאונה של סוסון. אני מבקשת לא לחגוג ביום הזה, אך האם אני אלך לחגוג בעצמי? ומה עם סוסון עצמו? הוא ישר הביע מחאתו מכך שהחגיגה ב-30.4 . ובכלל אחרי כל הרעש בחודשים האחרונים כולל הבילוי המשותף שלה ושל סבתא ביומולדת שלו לבוא כאילו לא קרה כלום? ואיזו מן דרך להזמין? האם אני באמת מאמינה שהיא שלחה הזמנה שלא הגיעה או שמישהו מהמשפחה אמר לה איזה מילה.
לבוא? לא לבוא? לבוא? לא לבוא? החייל כן רוצה לבוא. סוסון לא יודע. אני גם לא יודעת.
היום אנחנו נכנסים לעולם האגדות. אגדה שהיתה באמת. מלך מלכה נסיך יפה תואר חתונה. מי צריך יותר מזה. לא שלגיה, לא היפהפיה הנרדמת - נסיך בריטניה שנראה באמת כמו נסיך מהאגדות חוץ מהקרחת שהופכת אותו לאנושי משהו. איזו התרגשות. הדודות הזקנות סופקות כפים ואני עצמי כבר דודה זקנה, אז בואו נצלול לעולם הפנטזיות...
....היה היו בארץ אנגליה הרחוקה מלך ומלכה...
המלך ומלכה האחרונים שהיו באנגליה הם ג'ורג' הששי ואליזבת. סיפורו של המלך ג'ורג' הששי מסופר היום בסרט זוכה האוסקר נאום המלך.
המלך ג'ורג' קיבל את המלוכה מאחר ואחיו אדוארד ויתר על הכס למען אהבתו. ג'ורג' לא תכנן להיות מלך. הוא היה מגמגם ונפחד כאשר קיבל את המלוכה אך התגבר על הליקוי המעיק הזה והפך לאחד המלכים האהובים באנגליה כשהפך להיות האיש התומך והמרגיע במלחמת העולם השניה.
למלך ג'ורג' לא היו בנים וכאשר מת בשנת 1952 ירשה בתו הבכורה אליזבת את הכס והפכה למלכת אנגליה, תואר בו היא נושאת עד היום כשהיא כבר בת 85 .
למלכה אליזבת ולבעלה הנסיך פיליפ הוא הדוכס מאדינברו נולדו 4 ילדים: צארלס, אן, אנדרו ואדוארד
יורש העצר צארלס נשא לאישה את דיאנה ברוב הוד והדר. הנסיכה דיאנה היתה אהובה ונערצת על הכל. היא היתה מלכותית אך חדרה ללב העם. ב21.6.82 היא ילדה את ויליאם בנה הבכור וב. 15.9.84 היא ילדה את הארי.
הנסיך ויליאם הוא הנסיך מוויילס גדל בארמון כילד ככל הילדים. יצא לחופשות עם אמא ואבא, בגיל 9 אף חטף מקל גולף בראש ויצא ללא פגע. חייו היו שקטים ושלווים.
אך חיי הוריו היו פחות שקטים ושלווים ולימים הם נפרדו. ויליאם והארי עברו לגור עם אמם בארמון קנסינגטון הסמוך לארמון המלכה.
בגיל 15 מתה עליו אמו האהובה וכל אנגליה בכתה איתו.
אביו צארלס נשא לאישה את אהובתו המרשעת קאמילה
וויליאם נשלח מארמון המלך. תחילה הגיע לפנימיה פרטית ולאחר מכן לאיטון קולג' שבסקוטלנד. מאוחר יותר עבר למוסד אחר בסקוטלנד - אוניברסיטת סן אנדרוז הבלתי מוכרת. שם הוא פגש את מי שתהיה אשתו לימים קייט מידלטון נערה פשוטה בת המעמד הבינוני. הנסיך מווילס גדל והפך לנסיך יפה תואר ויפה מראה. עם תום לימודיו התגייס לצבא (אפילו נסיך לא משתמט) עבר קורס טיס והוכשר כטייס מסוקים בחיל האוויר המלכותי. לימים ביקש לערוך מסע באיזורים נחשלים בעולם.
בנובמבר שנה שעברה הכריז הנסיך מוויילס על אירוסיו לקייט מידלטון