הכל חדש ונוצץ

זהו נגמר. אנחנו בחצי הדרך ואין יותר מה לעשות

היינו בליל הסדר בעכו. בפסח נסענו לזיכרון, ביום שני נסענו לת״א לשרונה + שרונה מרקט וזהו נגמר ואנחנו רק בחצי הדרך. הפסח הזה ארוך מדי. לא?

טוב זה מה שאני עשיתי. סוסון נסע ביום שלישי לראש פינה, חייזרון בכלל עסוק בטיולים משלו. את ליל הסדר ופסח הוא עשה איתנו אבל מאז ראיתי אותו למס׳ שניות. הוא אמר שהוא הולך לחברה שלו. אמה נסעה לחול והשאירה בית ריק וזו הזדמנות. הוא אמר שהוא יקח את החתולות לשם. הוא לא לקח. הוא וחברתו בכלל טיילו או השד יודע. בשלישי רביעי הוא נסע לרמת הגולן עם החברים שלו, היום ומחר הוא נוסע לנגב עם החברים שלה אבל גם אם הוא לא מטייל הוא כמעט לא בבית. לא יודעת אם לשמוח או להתעצב שכן כל מה שהוא עושה נורמאלי לחלוטין לבני גילו. יש לו חברה הוא כל הזמן נמצא אתה יש לו חברים, הוא גם נמצא אתם, ויש לו אמא ואח. לכל אחד הוא מקדיש קצת אז מה לא בסדר? זהו שאמא חולה ומוגבלת והאח גם כן מוגבל. אז...

אני שואלת את עצמי למה לא נסעתי לחול בפסח, אחרי ליל הסדר. אין לי תשובה מלבד זאת שאני לא יודעת לאן לנסוע ואיך. אני חושבת שאני צריכה להערך מחדש שכן חלו שינויים בחיינו ואני צריכה להפנים אותם. וכן זו בעיה. אני מסתכלת על כל מי שנוסע אומרת גם אני רוצה ובפועל לא עושה כלום. עם מי אני אסע? סוסון עובד ועכשיו הוא שבר את הרגל, וכשיורידו לו את התחבושת הוא כבר יחזור לעבודה; חייזר אי אפשר לסמוך עליו. כל יום הוא בא עם תוכניות חדשות. למצוא פרטנרים אחרים לטיול זה לא פשוט ולנסוע לבד אף פעם לא נסעתי ובטח לא עכשיו כשאני זקוקה לעזרה. כן, קשה קשה עם הנכות הזאת. אני רוצה הרבה דברים אבל כבר אי אפשר לעשות אותם כמו פעם. אפשר לעשות אותם אבל לא כמו פעם. גם בארץ אי אפשר כמו פעם. אי אפשר לקפוץ למכונית ולנסוע רחוק. אני אומרת אולי זה יהיה אפשרי אבל המצב שלי לא משתפר, להיפך, אני בקושי זזה וכל פעם קשה יותר לסחוב את צד ימין. אז זה מה יש. אני לא עוזבת את תחום העיר. בנהיגה.

זהו אז הפסח נגמר לי והגענו רק לחצי הדרך

1. הסדר היה לא רע בכלל. חגגנו בחוף התמרים, היה קצת בלאגן עם האוכל, היה מזנון ועמך ישראל נדחף, אבל היה מספיק לכולם. היה סדר כהלכתו. רב ספרדי עם ח׳ וע׳ ערך אותו נוסח אשכנז.

2. המזגן תוקן. איש המזגנים הביא יחידה משומשת במצב טוב. כל אפשרות אחרת היתה דוחה את העניין בחודש וחצי ובאמת שלא בא לי להיות חודש וחצי בלי מזגן. גם העלויות יותר גבוהות.

3. אתמול היינו בזכרון ואכלנו בדרך היין 

4. החברה של הבן שלי באה לכאן להגיד חג שמח

5. סוף סוף יש אוכל בבית. עד הודעה חדשה

הלך לי המזגן. דווקא. דווקא בחמסין הכי גדול הוא הלך. תוספת לרגל השבורה של סוסון. מה עובר עלי לכל הרוחות?

אתמול הוא עוד עבד. אבל יצאו ממנו רעשים פחד. הזמנתי את איש המזגנים שלי יום לפני. הוא אמר חכי קצת. אבל אתמול הוא שבק. עבד כיביתי אותו לא נדלק יותר. זהו הזמנתי שוב את איש המזגנים. הייתי כבר בדרך לבריכה של הטכניון. איזה בריכה ואיזה טכניון. המנוע הלך. טוב הוא החליף מנוע, עבד יום שלם, בסוף העבודה עלה על הגג לראות אם הכל תקין הכל היה תקין יללה סבבה. אלא שהוא לא קרר. מה פה קורה פה. בלילה היה חום איימים. החייזרון שם גם מייבש כביסה שחמם את כל הבית. לא ישנתי בלילה החתולה חרבנה בבית על הרצפה. חשבתי שעוד מעט אני מתמוטטת. ליל הסדר מתקרב ואני צריכה להתעסק עם מזגן, נו באמת. במקום לקנות בגדים ולסדר שער עם זה אני מתעסקת. קראתי לו שוב לאיש המזגנים. בדק את העסק: המדחס הלך. יופי אז מה עכשיו?

בדכ׳ הוא בסדר איש המזגנים ואני סומכת עליו ובכל זאת גם אותו צריך לבדוק. למה הוא עלה על הגג לאחר החלפת המנוע ולמה המדחס הלך פתאום. לא יודעת. יכול להיות שהמנוע היה לא בסדר ובכל זאת העסק עבד אבל משכבה המזגן הלך גם המדחס וזהו. איש המזגנים אומר שלא כדאי להחליף מדחס. המזגן כבר ישן. כדאי להחליף את כל היחידה החיצונית, יש לו חבר שיעשה לי את זה והכי כדאי לקנות מזגן חדש. היום זה עניין של 3,500. ומה עם המזגנים שהורדתי מהדירה של הדודה? הם לא יקררו את הבית הוא אומר ולזה אני לא מאמינה.

אז בקיצור אני לא יודעת מה לעשות. להכניס יחידה ישנה, להכניס מזגן חדש או להתקשר עם הקונה לשאול אותו איפה הוא נעלם לספר לו שהמזגן בבית הלך ואני רוצה להכניס את המזגנים הקטנים. הכל עניין של עלות ותועלת. רק שבינתיים אני נמסה מהחום וכך גם 2 הילדים. לכבוד פסח אלא מה? ידעתי שהולך לקרות משהו. ושלא אהיה מופתעת בעוד מקרים. גם האוטו נורא ישן ודי מקרטע ובכלל הולך לי עכשיו גוק על הגב... שרק יהיה טוב וליל הסדר הזה יעבור בשלום. אני כבר לא יודעת...