הכל חדש ונוצץ

סוף סוף אני אחרי הכל. כבר לא זוכרת מה זה הכל. זה היה מתיש ברמות על.

אז אני אחרי סדר פסח. היה נחמד. חגגנו אצל אמא של החברה של החייזר. כן כן והיה מאוד נחמד. היו שם כ-24 איש חלקם לא הכרתי. כשאני נזכרת בסדר של המשפחה הדפוקה שלי... הרי כל פעם היה סיפור... משפחה שכזאת.

יום לפני כן הלכתי לעוד לחתום על ערעור. הפעם לא הייתי לבד. לקחתי את ע׳ איתי. הוא הרי תמיד יודע להגיד לי מה לעשות. אם אני עושה טוב, אם אני עושה רע. חד משמעית הוא נגד העוד שלי אבל כשהבאתי אותו לשם הוא השתפן לגמרי. מה שאומר לא לשמוע לעצת אחרים. כל אחד הוא גיבור בפני דמות וירטואלית אך כשהוא נתקל בה באמת הוא נוהג בדיוק כמוני. לא מספיק שהוא השתפן הוא התקשר לומר כל מיני דברים. תודה רבה. יכולת להגיד אותם ישירות לעוד. שאהיה יותר ספציפית לקחתי אותו כדי שיעזור לי להחליט אם להגיש ערעור או לא ובאיזה תנאים. הוא מבין משהו בענייני משפט ויכול לומר לי אם העוד עובדת על הרגש או באמת יש לה קייס. בתום הפגישה שאלתי נו תכלס איך זה נראה לך? הוא אמר זה סיכון ואני אוהב סיכונים. Ok אז החלטנו ללכת על זה, רק שאתמול הוא אומר לי שהיא לא בסדר. יאללה תפסיק לבלבל במוח..

גם עם המקהלות נגמר הסיפור. יצאתי מזה מותשת עד אפיסת כוחות. הבעיה גם שעם אחד המנצחים יש לי קטע וזה עושה את הסיפור לבלתי אפשרי בעליל. במחשבה שניה זה כיף לא נורמלי ואני צריכה להודות על זה במקום לקטר. וכך שוב הכתיבה פתרה לי את הבעיות