הכל חדש ונוצץ

17.12.2003

אני מזמינה את המשפחה לחגוג את יום הולדתו של החייזרון

הזקנים באים, כמה חברים באים

איפה היא? למה היא לא באה?

אוי היא ככ מבולבלת - אומרת אמא

היא לא מבולבלת. באותו יום היא חותמת על הקמת העסק מהגיהינום עם שותפה רופאה.

אבל כמובן לא מספרים לי....

היא רק התגרשה.. לא עוד לא התגרשה, היתה אז בהליכים, רק קנתה דירה, מאיפה הכסף הדרוש להקמת עסק?

זה עלה רק 1400 שח אומרת אמא מאוחר יותר

הסכום הזה יחזור עוד כמה פעמים, כרכישת ציוד, וכמשכורת שהיא קיבלה מהעסק. מסובך? לא נורא...

בינתיים החייזר משחק עם החברים שלו בפלייסטיישן.

אבא נעלב. בואי הוא אומר לאמא. בואי נלך מפה. אין לנו מה לעשות פה

זה יומולדת של הנכד שלך ואין לך מה לעשות פה?

מעניין למה היא הקימה את העסק ביום הולדתו של בני...

ולמה היא פרקה את העסק ביום הולדתו של בנה

ומכרה אותו לרשת של בעלה...

מכרה אותו לעצמה...

זה בעצם ככ דומה לקומבינה שלה עם הדירות של אמא...

מה שקרה בעסק בשנות קיומו רשום על ספר הישר במאגר פסקי הדין

היא גנבה כספים מהעסק לטובת עסק אחר ולטובת צרכיה הפרטיים וחויבה לשלם לשותפה כ 40,000 שקל

בסוף היא קוראת לי גנבת....

שלום אבא. היית צריך להיות היום בן 87. והאמת שאין לי הרבה מה לומר לך. אני יכולה לספר לך מה עובר עלי. אבל זה אף פעם לא עניין אותך. למה כאילו זה צריך לעניין אותך עכשיו כאשר כל שנותר ממך הוא מצבה בחוף הכרמל שגם אותה אני לא אוהבת. אחותי החליטה איך תראה המצבה שלך והיא בכלל לא יפה אבל הכל היא מחליטה. ימים קשים עוברים עלי אבא. אבל גם אתה עשית לי ימים קשים. אני לא יודעת אם עכשיו קשה לי יותר או לא. אתה כבר לא עושה לי ימים קשים אבל הגורגונות השתוללו על חשבוני אחרי מותך ועכשיו המפלצת משתוללת לבד. אבל גם אתה היית מפלץ לא קטן. תמיד האשמתי את אמא בהתנהגותך אך כשאני סוקרת מחדש את כל הפרשיות אני רואה שזו לא אמא. זה אתה. אתה היית מאזין לשיחות שלי עם אמא ומתחיל לצרוח עלי ברגע שהתחלתי להתווכח איתה, אתה הסתרת ממני דברים שאמא רצתה לספר לי מדעת או שלא. אתה השארת אותי לבד כמו כולם ואפילו לא התנצלת או התחרטת. המילים האחרונות שלך ששמעתי כשדעתך צלולה הן: תתבישי לך. וזה על ששמרתי עליך בבית חולים וקיבלתי כסף. קצת כסף על זה. מי שצריך להתבייש זה אתה. כולם. כולכם. במקום לעזור לי עם סוסון התעללתם בי. לא רק שלא עזרתם לי. התעללתם בי. וכמו שאמא אומרת עזבתם אותי לבד. לא לא עזבתם אותי לבד. התעללתם בי. במקום להתמודד עם התאונה של סוסון הייתי צריכה להתמודד מולכם. מול שלושתיכם והנגררות שלכם.

עכשיו אתה מת. אתה מצד אחד לא צורח יותר אבל מצד שני הגורגונות משתוללות יותר בלעדיך. אמא לא היתה עושה את הקומבינה הזאת עם אחותי לו היית חי. לא הייתם עוברים לדירה שלכם ורושמים אותה עש אחותי ומשלמים לה משכנתא. מקסימום הייתם רושמים אותה על שמכם או על שם שתינו. אז אולי בכל זאת שמרת על האינטרסים שלי.... עכשיו אמא אהובתך, אתה יודע איך היא. היא כבר לא גרה בבית הזה. עכשיו אחותי לוקחת שכר דירה מאמא וגם משכירה אותה לעוד מישהו כך שהיא מקבלת שכר דירה פעמיים. ואם היא לא עושה את זה לפחות יש או היתה לה כוונה לעשות את זה. אני עדיין לא יודעת מה בדיוק קרה לאמא . איך היא הגיעה למצב הזה. אבל ככה זה. הבת הנחמדה שלך עכשיו משתוללת בענק על הראש שלי. רוצה להפוך אותי לפסולת דין כדי שלא אגע בכספים וברכוש שלכם.... אני סתם מספרת לך את זה. הרי אתה נתת לה יד חופשית. ומה עכשיו היית עושה? כלום. רציתי לבקר אותך בבית הקברות ואני לא יודעת אם אעשה את זה. אני הייתי בת שלך. אתה לא היית אבא שלי.  אני נסיתי להגן עליך. להציל אותך אבל זה חד כיווני. אתה לא נסית לעזור לי בכלום.

משפחה קשה אנחנו. חשבתי שאנחנו משפחה נורמטיבית עם בעיות. כמו כולם. אנחנו לא. אולי יש עוד משפחות כאלה אבל אי אפשר לקרוא להן נורמטיביות. אנחנו רק מנסים להראות נורמטיבים. הצגות. עושים הצגות כאילו הכל בסדר והכל נורמאלי. אף אחד לא יכול להאמין שאחותי כזאת מפלצת , היא ככ חמודה... וגם אמא אשה טובה ככל שנוגע לאנשים זרים. כולם אוהבים את שתיהן. ועם זה עוד יותר קשה לי. כן גם אני עושה את ההצגות שלי, הולכת למקהלה, מופיעה, מתלבשת, מתאפרת, הולכת למספרה אם צריך, הכל בסדר, הכל נראה בסדר. הולכת לים הולכת להופעות, הולכת לרקוד, הולכת למסיבות, משתדלת להחזיק מעמד למרות הכל. אפילו צוחקת לפעמים כשאני נתקלת באדם שמצחיק אותי או תופעה מגוחכת שמצחיקה אותי. אולי זה הכוח שלי.... כן, אני אלך לבקר אותך שם בחוף הכרמל. אחרי הכל מצבי טוב משלך תודה לאל. ולמרות שבגדת אולי גם קצת שמרת עלי. אתן לנו להנות מהספק.

אחל לי בהצלחה מול כוחות הרשע. אולי זה יהיה הפיצוי שלי....

כאן אני רוצה לסיים את הסאגה המשפחתית הנוכחית. יותר מדי עסקתי בה. מגיע לי קצת חופש שכן יש עוד דברים בעולם הזה ... ורק רציתי לספר שקבלתי את הצקים ההם מאמא חתומים בידיה. לא בידי אחותי. וזה אומר שעל חלק מהחשבונות אין לה ייפוי כוח. מקווה שלא יהיו לי סיבות נוספות לכתוב על המשפחה המטורללת הזאת.

לאחר חקירת המשטרה הלכתי להוציא דואר עם אישור מסירה

לרוב אני לא מוציאה דואר עם אישור מסירה מפקיד הדואר. או שהדואר יוחזר לשולח או שימסר לי ביד עי שליח. ובכלל היה קצת בלאגן בדואר בזמן האחרון, שביתה, הסניף שלנו נסגר....

הפעם חרגתי ממנהגי. כאילו מה זה כבר יכול להיות, או שזה מאחותי, או שזה מהדירה, או שזה מאורנג׳ או שזה משהו חדש שלא ידעתי עליו. על כל פנים זו בטח תביעה שכדאי לי לא להתעלם ממנה.

הוצאתי את הדואר. זה מאחותי. מה זה? לא הבנתי

החלטתי לפנות לעורכת דין

תחילה לתמי אולמן, על כך שהוצא נגדי צו ללא מסירה ביד והתקיים דיון ללא אישור מסירה וללא הצגת הצו בפני. הוסבר לי שכאשר מבקשים להוציא צו הרחקה תחילה יש צו זמני ולאחר מכן מתקיים דיון ואז מוציאים צו קבוע. שום דיון לא יכול להתקיים ללא אישור מסירה. אך השופטת הנכבדה החליטה בכל זאת לקיים דיון. תמי אולמן אמרה שהיא תתייחס לצו בלבד ולא לסיפור המשפחתי אז פניתי לעורכת דין שאני בקשר איתה עוד מימי הצווים של 2006 והיא מכירה טוב את הסיפור שלנו.

הגעתי אליה עם המכתב שקבלתי. היא אמרה וואו. תסתכלי מה היא רוצה. היא תובעת אותך על בזיון בית הדין. על זה אי אפשר לשתוק יותר. שתקנו כל השנים (אני לא יודעת למה) ועכשיו זה נגמר. באמת חבל שלא הגבנו על הצווים אז ב2006. אבל אפשר לומר שחיכינו שהיא תפסיק לרדוף אותך. שהעניינים ירגעו... זה טוב שחיכינו...

אני לא יודעת אם זה טוב. אולי הרבה סבל היה נחסך ממני אם היו מגיבים על הצווים ההם כראוי. אבל איך אומרים מוטב מאוחר מאשר אף פעם. גם עכשיו אחותי מזכירה את הצווים ההם. באופן תמוה היא מגישה תביעה חוזרת על צווים שכבר בוטלו. אני כבר לא יודעת מי דפוק כאן. מה שברור הוא שמערכת המשפט לא מתנהלת כסידרה וזה חמור ביותר. זה כמו שמישהו עבר עבירה, נשפט למאסר, השתחרר מהכלא , ריצה את עונשו ואז מוגשת בפניו תביעה על אותה עבירה. אני מקווה שהצוות העומד לצידי יעשה מלאכתו נאמנה...

מלחמת גוג ומגוג הגיעה. מוקדם משחשבתי.