הכל חדש ונוצץ

עוד שנה חלפה. אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת לך. אתה הרי לא קיים. גם אמא כבר לא קיימת. גם האחות והדודים לא. הם אמנם חיים אבל בשבילי לא. כולם מתים בשבילי. כל מי שהזכרתי. אז איך עם אמא? שאלה אדיוטית. אותי מעניין רק מה השארתם אחריכם. כלום. אתה הלכת והשארת לאמא לשבור את הראש והיא אכן שברה אותו. ידעת שכך יהיה עוד מזמן ובחרת לברוח. כשאני חושבת על מה שהשארתם עולה בי הכעס ומכלה הכל. גם אתה וגם היא. כשאני חושבת אחורה מה היה נותר בי רק כעס ולא יותר. אמא שינתה את הצוואה. ובעצם מחקה את כל מה שהיה עד אז. וגם אז לא היה הרבה. פשוט החלטתם שנתחלק חצי חצי. עם זה הלכת לעולמך אבל היא כבר דאגה שלא אקבל גרוש. ועם הדאגה שלה היא עוד פנתה אלי כאילו לא קרה דבר. עד יום מותה. אני מנסה לשחזר בדיעבד את מה שהיה ידוע לה ולי לא ואני מתפלצת. זו לא אמא ואתה לא אבא. אתם לא הורים. אולי הייתם פעם אבל המילה הסופית היא שקובעת. נכון, שניכם גמרתם בתור מסכנים נתונים לחסדים. שניכם באיזה מקום הבעתם חרטה. אבל אני מניחה ששניכם לא הייתם ככ טפשים. ידעתם מה היא עלולה לחולל ובכל זאת סתמתם את העיניים. כשלא יכולתם לעשות דבר פניתם לעזרה ממני. ואם עזרתי במשהו אני מצטערת על כך. זה לא הגיע לכם. שום עזרה לא הגיעה לכם ממני. כמו שעזרתם לי כך הייתי צריכה לעזור לכם. אפילו כשהלכתם לא הותרתם דבר. עכשיו נשארתי להלחם בה. לא יודעת אם אצליח. אני לא במיטבי. אולי אני כבר בדרך אליכם זה כבר לא משנה. אפילו למות לא יכולתם בשקט. 

אומרים שאתם לא אשמים. מבחינתי אתם אשמים בכל. ידעתם שאנחנו מסוכסכות, ידעתם שהסכסוך הוא על הירושה לא עשיתם דבר כדי למנע את השתלטותה על כל העסק. להיפך. עודדתם אותה לעשות זאת. אתם המבוגרים האחראים. אם רציתם שיהיה שלום יכולתם למנע את מעשיה אבל עודדתם אותה. אפילו שבסופו של דבר היא חיסלה אתכם. את שניכם היא חיסלה אני יודעת את זה אבל ספק אם אצליח להוכיח. כן הורי היקרים, קיבלתם ממנה את מה שהגיע לכם. היא חיסלה אתכם ולקחה את הכסף. גם אותי היא ניסתה לחסל אבל בינתיים זה לא הלך לה. חלקית כן. אחרי כל הפעולות שלה נגדי חטפתי את האירוע המוחי הזה. אי אפשר להאשים אותה בכלום אבל בכל זאת היא אשמה. וגם אתם. כי לולא אפשרתם לה היא לא היתה עושה דבר. היא עברה ממשימה למשימה. כמו שאמרה. תחילה חיסלה אותך אבא, מיד עם חיסולך דאגה לדירה ולחשבונות המשותפים עם אמא וברגע שהדברים היו בידה דאגה גם שאמא תמות. למעשה מרגע שאמא חטפה את הקלבסיאלה רק מעצם היותה בבית אבות במחלקת החלמה היא הלכה לחסל אותי. אני עדיין חיה. לא יודעת כמה זמן. צו הרחקה היא הוציאה לי בסמוך להכנסתה של אמא לבית אבות ללא כל סיבה. תלונות שוא במשטרה כל אלה הביאו אותי עד הלום. אמורה הייתי לרחם עליכם אך הרחמים ממני והלאה. אם לא היתה עושה פעולות אלה היה ניתן לחשוב שמותכם היה טבעי.

מצבת אבן קרה במחלקה יוקרתית בבית הקברות ואמא שוכבת מעליך. זה מה שנותר מכם. וסכסוך שאפילו במותכם לא השכלתם לסיים. אני לא אפקוד את קברכם. נתתי לכם את הכבוד לפני מותכם ואני רק מצטערת על כך. נותרתי עם עלבוני ועם הידיעה שלעולם לא תוכלו לתקן זאת בעצמכם. היו שלום 

חם היום. לא יודעת אם זה כמו לפני כמה ימים כי סיידו לי את הגג וכרגע אני מרגישה יותר נוח.

איזה קיצוניות. או קר מידי או חם מידי. לא יכול להיות משהו באמצע? שטויות. יש ימים שהם באמצע. 

המצב עדיין מעורפל. איני יודעת דבר על צוואות ירושות וכל השאר. נראה שאני בהלם. אני אפילו לא יודעת מה לשאול ואת מי. אני אומרת ניתן לעוד לעסוק בזה אבל לא שקט לי. נראה שלולא התערבותה הייתי מקבלת היום חצי דירה איזה חלק מזערי מהחשבונות, מרביצה איזו קללה ואומרת זה מה יש. אבל זה לא היה כך אולי זה לטובה אולי זה לרעה אני לא יודעת. היא רצתה להתנגד היא התנגדה ואפילו לא ידעתי איך להוריד אותה מזה ואם כדאי לי בכלל. העניינים לא זזים ואני כאמור בהלם מוחלט לא יודעת כלום לא שומעים לא רואים לא יודעים. אני לא יודעת אם זה טוב או רע. בינתיים חיים כך. אני גם לא יודעת אם לאחותי יש נגיעה ברכוש. לא לגבי הבית ולא לגבי החשבונות ושוב אני לא יודעת מה ואת מי לשאול. מעולם לא הייתי במצב כזה של חוסר ידע. אני בסהכ באותו מצב שאין לי כלום ואני לא מקבלת כלום ולמעשה הייתי שמחה על כך אילו ידעתי שגם אחותי לא מקבלת כלום. אבל אני לא יודעת גם את זה. היא נעלמה מהפייסבוק ונעלמה מחיי ורק על זה אני יכולה להגיד תודה לאל....

מעורפל גם המצב של ישרא. אני עוקבת אחר הנעשה. בין הרבים והניצים, בין מריאט, בעלה הגנן, טליק, קנקן התה, פיקולו. לא אומרת מילה. אני כמובן לא ככ נוטה לתמוך בפעילות של טליק קנקן התה ואני יודעת שאם הם יפתחו אתר אחר אני לא אהיה שם. אני אשאר פה עד הסוף ואחכ הכל יאבד. אולי. כי בין הקולות שאומרים שסוגרים יש כאלה שאומרים שלא סוגרים. אילנה אומרת לא סוגרים, הגנן אומר כן סוגרים ליתר אני לא מאמינה. הם אינטרסנטים חמומי מוח. נסיתי לעשות גיבוי לא הלך. אז הכל יאבד. כל מה שכתוב כאן בקשר לאחותי ואני מסתמכת על זה ילך לאיבוד. אצטרך לסמוך על העוד ועל הזכרון. בינתיים גם כאן בעצם לא קורה כלום. האתר מתפקד עדיין וחוץ ממריבות וסערות בכוס של מים אני לא רואה כלום. הזמן עומד מלכת. מה שיהיה יהיה.

ככה זה נראה. אני חושבת. פעם נראה לי שסוף העולם הגיע ואחכ זה מתאזן ושוב קורה משהו ושוב זה סוף העולם ושוב זה מתאזן.

ונראה שהכל או כמעט הכל קשור בבן הצעיר שלי. הזיג זג הזה הוא שלו וזה משפיע על כולנו.

כרגע הוא נמצא בעבודה חדשה. העסק מתחיל להתאזן שוב. אולי. הוא מצא עבודה דומה לקודמת רק שהיא רחוקה יותר מהבית. הוא אומר שהמשכורת שם יותר טובה ועובד איתו חבר שלו. שיהיה. רק שמהאוטו שלי אני יכולה לשכוח. הוא השתלט לי לגמרי על האוטו. אני כל הזמן חושבת אילו הוא לא היה כאן. האם היה יותר טוב או יותר גרוע. תמיד אני נמצאת איתו על מסלול של התנגשות. עכשיו הוא לוקח לי את האוטו ולי יש רק כמה שעות שאני יכולה להשתמש בו. נכון שאני לא משתמשת בו כבעבר אך אני משתמשת. 

את העבודה הזאת הוא התחיל השבוע. מבחינה כלכלית הוא כמו בהתחלה. אין לו גרוש על התחת. אני צריכה לכלכל אותו והוא זולל בכמויות. אני רק מכינה משהו תוך שעה זה נגמר. בהתחלה עוד קבלתי את זה. ידעתי שהוא בא מאוסטרליה, ידעתי שהוא בא לעזור לי, ידעתי שיש לזה מחיר. אבל היום נראה לי שאני לא כלכך רוצה לשלם את המחיר מה גם שהוא פחות עוזר, אני פחות זקוקה לעזרה ומשתדלת לא להיות זקוקה בכלל.

הוא הביא לי חתולה. זה היה הדבר האחרון בעולם שרציתי ושהייתי זקוקה לו. לא היה לי אומץ להגיד לו לא. ממש סבלתי ממנה ואני עדיין סובלת. הוא גם אמר לי איך לטפל בה. מה לעשות מה לא לעשות. ולא מתוך ידע. אסור לסחוב אותה בצוואר אסור לשים אותה בכלוב מותר לה להסתובב בכל מקום ולהרוס כל דבר שהרי בין כה וכה אין לו ערך ואני צריכה לאהוב אותה ולשחק איתה. הוא עצמו ישן, עבד בצהרים וחזר כדי ללמוד לפסיכומטרי. אמרתי לו אולי נפטר מהחתולה לפחות בזמן הלימודים שכן קצת קשה ללמוד כשחתולה מופרעת מסתובבת לך ואני אין לי כוח לשחק איתה. דבר אל הקירות העצים והאבנים. עכשיו הוא סוף סוף סיים את הלימודים והציון שלו לא גבוה במיוחד. הוא חשב שיהיה לו ציון מספיק טוב כדי לקבל מילגה כשילמד בארהב. אז לא יהיה. והכל בגלל החתולה הזאת אבל לי כבר אין מילה בבית שלי.

בגלל הלימודים הוא הפסיק לעבוד. מאז פסח הוא לא עבד או יותר נכון עבד בקושי. מקווה שעכשיו הוא יחזיק יותר מעמד בעבודה. גם שהיא לא ממש מכובדת. עד פסח הוא עבד בבית קפה ההוא וזה הציל אותו כי היו לו בעיות עם הבנק. גם עכשיו יש לו בעיות עם הבנק רק שאז הייתי יותר טולרנטית אליהן. 

זה הסיפור של הזמן האחרון. אני מנסה לפענח מה מציק לי ובהחלט הפעם זה הבן הצעיר. לפני כן הציק לי עניין הצוואה והירושה. אני לא יכולה לומר שזה לא מציק לי עכשיו. גם זה מציק, מאוד מציק. כרגע אני בהמתנה. אני חושבת עד שאמא נפטרה הייתי במצב של איזון. אני לא בטוחה. אני מחפשת את האיזון. אולי בהתחלה היה. כשקנינו את המקרר. איך שלא יהיה כרגע הוא מגיע. עד שהוא יופר שוב מכל סיבה שהיא