אני עצובה היום. מהרבה סיבות. בעיקר 3.
הסיבה הראשונה זה הבן שלי. זה מרחובות. הוא בא לכאן לחג בעיקר כדי לברוח מהטילים. הוא בא לכאן עם 2 החתולות שלו. אחת מהן היא גם שלי. הוא נחת בביתה של אמא של אשתו לעתיד וסרב להביא לכאן את החתולה. לא תביא את החתולה אני לא מדברת איתך יותר. אחרי דין ודברים הוא בא עם החתולה. ׳את תתני לה לצאת ואני לא רוצה. בגלל זה אני לא מביא אותה׳ אמר. איזו חוצפה. איזו חוצפה. הוא לא סומך עלי. אני גידלתי את החתולה הזאת 4.5 שנים והוא אומר לי איך לגדל אותה. מזל שהוא לא אמר לי איך לגדל את עצמו. כן הוא הביא אותה וכבר חזר לרחובות אבל את החוצפה והכעס השאיר כאן. החתולה היתה חמודה אם כי פחות אנרגטית. היא גדולה ושמנה ובקושי זזה. לקח לה קצת זמן להסתגל אך בסוף ישבה לה כמו נסיכה. כשהיא היתה גרה אצלי היא היתה מטפסת על הגג. לחתולה השניה היא הפריעה מאוד. אבל הוא לקח אותה חזרה. מעניין אם אראה אותה שוב. הוא לא רוצה שאבקר אותו. כל פעם הוא אומר לי אל תבואי. אני מרגישה עלבון עד עמקי נשמתי
גם הבחור עושה לי עצוב. הוא היה אמור לבוא אך הוא לא בא בגלל המצב. במקרה שלו אני תוהה אם זה באמת המצב או סתם לא בא לו.
גם המצב עושה לי עצוב. אני בחיפה. לא מרגישה אותו אך אני שומעת על הפרעות שעושים בנו הערבים ולבי נחמץ. שרפו את אורי בורי. אדם אחד מת מלינץ. שרפו בתי כנסת. ומנגד השטות הזאת יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. 100 שנה אנחנו אויבים. השמאל מנסה לפייס אותם אך כל פעם מתגלה מחדש שאנחנו אויבים. היום הם שובתים. ויחד איתם מושבתת מע׳ הרפואה: רופאים אחיות רוקחים פיזיותרפיסטים. מושבתים הנהגים. מושבתות החנויות. הכל מושבת. מי נתן להם להכנס לכל המקצועות האלה? מי החדיר אותם לכל המשק? הם צריכים להיות פועלי בניין ובעלי מסעדות מזרחיות. רואים אותם בכל מקום. אני זוכרת איך אמר המרצה שלי לאנדוקרינולוגיה בזמנו. הם לא יודעים כלום אבל אני חייב להעביר אותם. חשבתי שזה ישאר במיגזר. היום הם בכל הארץ דוחקים את רגלי היהודים. הם לומדים רפואה ואילו היהודים לומדים בחול. זוועה. פשוט זוועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@