אין לי כסף - הוא אמר לי - אולי תלווי לי קצת
עמדנו אז בשדה התעופה הקטן של הלנה מונטנה. בסופו של טיול מהמם בצפון מערב ארהב - קנדה, טיול שהתחיל בסיאטל וושינגטון, ונקובר, ויקטוריה עם גני בוצ'ארד, הרוקיז הקנדיים על 2 הגנים הלאומיים שבו - ג'ספר ובנף, גליישר נ.פ.
למה אף פעם אין לך כסף? - שאלתי. למה תמיד לי יש ולך אין? למה אתה צריך לקחת ממני?
הוא עמד די נבוך כפושט יד.
ולמה טיול ככ נחמד צריך להסתיים ככה?
אני כבר לא זוכרת אם נתתי לו כסף ולמה הוא היה צריך. הוא אמר אז שאין לו כסף באשראי והוא צריך לחזור לסיאטל להחזיר את המכונית השכורה.
עד סיאטל אתה נוסע? זה מטורף. למה אתה לא מחזיר את האוטו כאן
כי אין לי כסף - הוא אמר.
כן בעלי היקר. מאז אותו מקרה פתחתי חשבון משלי וזה נראה לי סידור מצויין. לי תמיד היה כסף בחשבון. לו אף פעם לא היה או זה מה שהוא סיפר. הוא תמיד לטש עיניו לחשבון שלי ודאג שלא יהיה לי שם יותר מדי. פעם אפילו הסכמתי להצטרף אליו לחשבון אך זה התרוקן במהירות ושוב הפרדתי. כל הזמן היו לנו מריבות על כסף...
הטיול עצמו היה מהמם
בעלי היה בכינוס בונקובר ואני הצטרפתי אליו. זה היה ביום הארוך ביותר והיתה לזה משמעות די מרכזית בטיול
הטיסה לסיאטל היתה מהממת, נפגשנו שם, עשינו שם סיור קצר והמשכנו לונקובר. טיילנו בה ובסביבותיה ,
לקחנו מעבורת לאי ויקטוריה ,
ושמנו פעמינו ל Jasper N.P.
ירד שם גשם, לכן ויתרנו על רוב האטרקציות במקום. אני גם הייתי קצרה בכסף. עמדתי לחזור לארץ ולכן שייט על אגם מלין היה לי יקר מדי.
את לא יודעת לטייל אמר הבעל. ייתכן.
בכל מקרה מצאנו מה לעשות במקום ובסוף היום חיפשנו מקום לינה. הגענו בערב לגבול Banff N.P . לא מצאנו שום מוטל באיזור. החלטנו לישון במכונית אלא שבכלל לא היה לילה. אנחנו מסתכלים על השעון. השעה 2:00 ועדיין אור.
למחרת, אם כך אפשר לקרוא לזה תכננו לטייל על קרחון אטבסקה
שוב החלטתי לוותר כי זה עלה לי יותר מדי.
הפעם הבעל עלה בלעדי.
ראיתי אוטובוסים עולים במעלה ההר. חשבתי שאפשר לעלות לשם עם האוטו. לא הדרך מיועדת רק לאוטובוסים. נשארתי למטה. הגעתי רק עד קצה הקרחון. ראיתי השתקפויות תכולות בתוך הקרחון. הצטערתי שלא עליתי. חכיתי לבעל. הוא חזר ואמר שקר שם וזה לא משהו. עם זאת לא יכולתי להשלים עם ההחמצה הזאת וכעבור כמה שנים חזרתי לשם עם הילדים. רק אז הרגשתי שהשלמתי את הטיול.
המשכנו לנסוע במורד הכביש לכיוון העיר בנף. בדרך פגשנו כמה בע"ח ועצרנו לידם. ביניהם היה דב הגריזלי. עברנו ליד אגמים מהממים כאשר המפורסם ביותר הוא lake louise . הצטלמנו שם כמו זוג מאושר למרות שהיתה כבר אווירה של סוף. עמדנו להפרד. ההכנות שלי לחזור ארצה היו כבר בשלב די מתקדם.
התחנה הבאה שלנו היתה גליישר נ.פ. כבר בתחומי ארהב. שוב נופים מהממים. הרים מושלגים, מפלים. ככ הרבה מים. שיתנו לנו קצת. עברנו את מעבר לוגן המושלג. בכלל לא היה שם קר. אני מצולמת עם שלג ובגדי קיץ...
בערב שוב חיפשנו מקום לינה. הגענו לאיזה מוטל. פקידי הקבלה נראו שונים מהאמריקאים הרגילים. מה זה? הם לא לבנים, הם לא בלונדינים עם עיניים כחולות, הם לא כושים , הם גם לא היספנים. הם נראים כמו ישראלים ממוצא מזרחי. אבל הסתבר שהם בכלל לא שמעו על ישראל. רק כשעשיתי סיור בסביבה ראינו פרופיל מוכר. לא , זו לא טעות, נכנסנו לשבט האינדיאנים blackfeet . אף פעם לא ראיתי אינדיאנים ונורא רציתי לראות. redskins . הם נראים ככ ישראלים שזה אפילו מרגש...
וכך הסתיים לו הטיול. תחילת הפוסט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@