הכל חדש ונוצץ

הרבה זמן לא הייתי פה ואני מאוד מוטרדת. זה קורה ככ הרבה פעמים. יש לי מה לעשות ואני לא עושה. במקום זה יושבת ומשתעממת. טוב זה קורה. לא להתרגש. בסוף הכל מסתדר. או שלא. אבל מספיק עם הביקורת העצמית הזאת. יש לי נסיבות מקלות. הייתי אתמול כל היום בזמריה שלשום עבדתי כל היום. ביום א הייתי גם בזמריה. שבת הלכתי בים. מה אני רוצה מעצמי? נכון, אז לא קבעתי את הנסיעה. רבאק זה עוד 3 חודשים. מה בוער?

אבל הפרצוף שלי פרצוף 9 באב. מה קורה ? הוא שקט מידי. ביום א הוא התקשר אמר שיש לו בעיה עם נסיעה לחול. גם לי יש בעיה עם נסיעה לחול. אבל אצלו זה יותר קשה. הוא הפסיק לגמרי לשלוח לי לילה טוב. הוא בכלל לא יוצר קשר והשאלה היא האם עדיין הוא חבר שלי. הפרצוף שלי אומר שלא. נהגנו להיות בקשר יום יום. נכון שקשה לו אבל כל הזמן קשה לו וזה לא פגע ביחסים. לא איכפת לי שקשה לו. גם לי קשה. מתמודדים. אבל לי נמאס היחס הזה. מתי יהיה לי האומץ להגיד לו די. גם זה לא חדש לי. כל מערכת יחסים לקראת הסוף התנהלה ככה. בסוף זה הסתיים אז למה שלא אני אסיים את הסאגה. לא מעיזה. אולי לא צריך להעיז. אני שותקת הוא שותק. הרי אני לא חייבת לו כלום והוא לא חייב לי כלום. זה רק הולך ונעשה גרוע יותר ויותר

טוב. לא קורה היום כלום. אפילו רמת הדכדוך ירדה ובכל זאת משהו לא בסדר

אני כרגע בבית. בסלון. בפיגמה. סוסון הלך לאזכרה של סבא וסבתא שלו מצד אביו. אני כמובן לא מוזמנת. כשהסבתא נפטרה הייתי בלוויה ואפילו הוזמנתי לאזכרה אך לא רציתי לבוא. אולי הכל היה שונה היום אם הייתי באה. אבל זה מה יש. כאילו מה אני ככ רוצה לבוא לאזכרות. להורים שלי אני לא הולכת. גם לסבים שלי אני לא הולכת. אז מה יש לי עם אזכרות? גם לאזכרה של אבא של אשתו של הבן אני לא הולכת. לעומת זאת אני מוזמנת למופע ג'אז של הנכד שלו וזה רחוק לי. גם לריקודי עם לא הלכתי השבוע סתם. בקיצור משהו לא ברור לי כאן ואני צריכה לברר את זה. 

יום הולדתי ה70 מתקרב ואני בהכנות קדחתניות לאן לנסוע. טנזניה נפלה. אז עכשיו אני שוקלת נסיעה לאיסלנד לראות את זוהר הקוטב או דובאי. כרגע אני בפסק זמן. רק שזה לא יעלם כמו אוסטרליה

הבריאות לא משהו והכל מוזנח. יש לי שלשולים ואני לא בודקת. יש לי נקודות חן ואני לא בודקת. הראיה לא משהו גם אחרי קטרקט ויש לי סחרחורת ואי יציבות. מאז ששברתי את האצבע ברגל אני סובלת מאי יציבות. והנבלה הזה... כן חזרנו אליו לא עושה לי מינוי במועדון הספורט כי לדעתו החלמתי מהאירוע. הכוונה לבעלי לשעבר. טוב. הוא לא חייב. אף אחד לא חייב לי שום דבר. הכל שאלה של רצון טוב. למה לא רוצים אולי אני צריכה לבדוק את עצמי. 

דברתי השבוע על הכביסה של הבן שלי. הוא שאל אותי איזה מן אמא אני שלא רוצה לעשות כביסה לבן שלה כשהוא חוזר מן הצבא. נכון. אני כזאת. כזו אני ולא פלא שאני סובלת מהתנהגות לא יפה כלפי. אני לא מתנהגת יותר יפה. הם חיים עם זה כמו שאני חיה איתם. 

נמשיך הלאה

את הדבר הזה נשבעת שלא ראיתי. הוא דאג להרדים אותי אבל לזכור. הוא אויב מר. בעלי לשעבר.  זה התחיל בשבועות בו הוא לקח את סוסון לאחיו בלי להודיע והשאיר אותי לבד. לא סתם שנשארתי לבד. קניתי אוכל לשבועות והתכוננתי להכין מטעמים. נשארתי עם המצרכים ביד. אוקיי הם לא הלכו לאיבוד. הכנתי פשטידה הכנתי פסטה לא ביחד ונהניתי במידת האפשר. כעסתי 

למחרת  הלכתי לפסטיבל האקורדיוניסטים עם חברים. לפני שאני חוזרת טלפון. מהמשטרה. מה קרה? הבן שלך דיווח לנו שאת נעדרת. מה?? אני?? נעדרת???? הרי אמרתי שאני הולכת לפסטיבל האקורדיוניסטים ושם הייתי. מה פתאום אתה מתקשר ? דאגתי לך הוא אמר. מה זאת אומרת דאגת לי. יש לי זכות ללכת לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה. אני בחורה גדולה. צלצלתי לך ולא ענית. בטח שלא עניתי. האקורדיוניסטים מנגנים אני רוקדת ושרה. תסתכלי בפלאפון לפעמים. בשביל מה להסתכל? אז אני אזמין לך משטרה. לא לא לא אדוני. תזמין לי משטרה אתה עף מהבית. לך לגור אצל אבא שלך ותבדוק אותו. מהיום אתה לא מתקשר אלי. את רוצה ללכת לאן שאת רוצה גם אני אלך לאן שאני רוצה. אם אבא לוקח אותי אני אלך. הופה. יצא המרצע מהשק. הוא הזמין לי משטרה כי התרגזתי עליו ועל אביו. זה לא היה רעיון שלו להזמין לי משטרה. זה היה רעיון של אבא שלו. 

חלף זמן. זה עדיין מרתיח אותי. היום הוא אומר הפסטה טובה. יכולת להכין אותה לשבועות. זה בדיוק מה שרציתי אבל אתה נסעת עם אבא שלך והזמנת משטרה. צורה לך. 

הוא יצא מהבית. הלך לבריכה. 8 שנים הוא היה הולך לבריכה של נשר. פתאום החליף. אבא שלו עשה לו מנוי בהולמס פלייס. לנשר הוא עשה לשנינו. עכשיו אין לו כסף. כן. האוייב חזר. הוא היה רדום אך חזר. ואני בכלל לא ראיתי את זה. לא שלא ידעתי שיהיו צרות. ידעתי. רק לא ידעתי מתי הם יבואו.