לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 71





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

דרכים


אם נמצאים בנקודה A רוצים להגיע ל-B ומגיעים ל-C סימן שטעינו בדרך. כך אומר המאמן. כלכך פשוט, כלכך גאוני. ואפשר להשליך את זה על הכל. ואם טועים - מתקנים. איפה אני טעיתי? איך אני מתקנת? ומה קורה כש-C הוא לא דבר כלכך גרוע?

 

אם רציתי להגיע לרח' החרוב והגעתי לרח' השקמה איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

אם רציתי להגיע לאילת ואני בסהרה איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

אם רציתי להגיע בטיול לבאד גסטיין והגעתי ללינץ איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

אם רציתי לנקום באחותי והיא הצליחה להרחיק אותי מכל המשפחה איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

אם פתחתי בלוג כדי לנקום באחותי ומצאתי חברים איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

אם ילדי הפכו לפרזיטים איפה טעיתי? איך אני מתקנת?

 

אם טעיתי ברחוב אני בכלל לא שואלת איפה טעיתי. אני מסתכלת במפה או ב-GPS אם יש לי או שואלת עוברים ושבים ומגיעה לרח השקמה.

אם רציתי להגיע לאילת ואני בסהרה אני בבעיה. כיוון שזה מעולם לא קרה אני לא עונה על השאלה

אם בטיול הגעתי ללינץ במקום לבאדגסטיין אמנם אני מסתכלת במפה ומוצאת את הטעות אך לינץ מקום מספיק אטרקטיבי כדי להשאר שם ולהנות ממנו. לבאדגסטיין אגיע למחרת. זה כבר כן קרה.

 

אבל השאלות הבאות יותר מסובכות. ובפוסט הזה אתייחס אולי רק לאחת מהן.

אם רציתי לנקום באחותי.....

מאותו זמן חשבתי לנקום אך לא עשיתי דבר. היה לי בראש רק איך לנקום. ישבתי וחיכיתי שאלוהים ינקום אך גם אלוהים לא עשה דבר. להיפך הוא צ'יפר אותה בכל מיני דברים ואני רק התעצבנתי. הוא נתן לה ילדה, ההורים נתנו לה דירה ובנו לה עסקים ואני רק חרקתי שיניים. ניסיתי בכל דרך לנקום אך אלה נשארו רק במחשבה. ניסיתי כל דרך להתנתק ורק היא הצליחה לנתק ובכל זאת זה לא מה שאני רוצה.

 

בימים אלו ביקרו או מבקרים בארץ האחיינים של הדוד מגרמניה. קצת מילים של ייחוס, הדודה מגרמניה היא אחותו של אבי, לבעלה, קרי הדוד מגרמניה היה אח ולאח הזה יש 2 בנים. הם נולדו בארץ ועזבו כאשר אחד מהם היה בן 6 והוא בגילי. בילדותי לא ידעתי בכלל על קיומם של האחים האלה. הדוד שלי היה מסוכסך עם אחיו ברמות יותר גרועות ממני ואחותי. מעולם לא הכרתי את אחיו. על הבנים האלה שמעתי לראשונה כאשר הייתי כבר נשואה ואם. אחד מהם, נקרא לו ע'  יצא עם אחותי בימיה הגרועים, את השני, נקרא לו ר' פגשתי לראשונה רק ב-2001  כשהייתי בגרמניה בדרך לטיול בארהב. הוא ארח אותי בביתו וממש התלהבתי ממנו ומשפחתו. הוא נשוי + 2 בנים, לא מדבר מילה עברית אך זה לא מנע ממנו לתקשר עם בני הצעיר ולהראות לו כל מיני דברים שהם מגדלים בגינה. אשתו דוברת אנגלית וקבלה אותי בנימוס ובמאור פנים, בנם הגדול שחק מחשב עם בני והראה לו כל מיני צעצועי מחשב שלא היו בארץ.

 

עכשיו כולם בארץ. הדודה סיפרה לי. הם הגיעו לכאן בתחילת החודש , תחילה 2 האחים. ע' יצר איתי קשר וקבענו להפגש באיזו מסעדה בכרמל. חשבתי שיבואו שניהם. רק ע' הגיע. ר' העדיף להשאר במלון ולרדת לשפת הים. הוא אמר שיהיה לנו מספיק זמן להפגש כי רק ע' חוזר לגרמניה, הוא חולה סרטן וצריך לקבל שם טיפול ואילו ר' נשאר עד סוף החודש ואשתו מצטרפת. לא שמעתי ממנו דבר. התקשרתי לדודה לברר מה קורה. רק איתה אני מדברת מכל המשפחה. היא אמרה שאשתו של ר' הגיעה לארץ אחרי שע' חזר לגרמניה והם נמצאים באותו מלון, בנתניה אגב. הם לא יצרו איתי קשר. כשניסיתי ליצור איתם קשר הסתבר כבר שהם עזבו את המלון הזה, הבן שלהם הגיע והם נסעו לאילת או משהו בדרך.

 

משומה יש לי תחושה ששוב כולם חוגגים בלעדי. כמו ביומולדת של אבי.

 

איפה טעיתי? איך מתקנים?

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 31/7/2007 05:42  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-1/8/2007 19:10
 



משהו לטו באב


בקיץ הזה תלבשי לבן

תחשבי מחשבות בהירות

אולי תקבלי מכתב אהבה

אולי נעשה בחירות

 

אני אבחר בך ואת בי תבחרי

וביחד נהיה לרוב

אם בקיץ הזה תלבשי לבן

ותתפללי לטוב

 

טו באב חג האהבה נזכר לראשונה בתנך בנסיבות לא נעימות. הוא קשור בפרשת פילגש בגבעה. פרשה שלא נלמדה בבצפר. פרשה של אונס ברוטאלי ורצח עי בני בנימין שכתוצאה ממנה הוחרמו בני בנימין ונאסר עליהם לקחת בנות משבטים אחרים. כיוון שהשבט הזה כמעט נכחד הוחלט לעקוף את האיסור הזה. בנות ישראל הכשרות לבשו לבן והסתתרו בכרמים. ובני בנימין 'חטפו' אותן לנשים.

מאוחר יותר אמצא מקורות יותר מדויקים לסיפור זה.

היום אנחנו מציינים את חג האהבה. הערב ומחר. איך חוגגים אותו אני לא יודעת. מעולם לא חגגתי אותו. לפני שנה תכננתי אבל היתה פה מלחמה. השנה....

 

בקיץ הזה אלבש לבן

ואחשוב מחשבות בהירות

אולי אקבל מכתב אהבה

אולי אעשה בחירות

 

אתה תבחר בי ואני זאת אשקול

וביחד נהיה לרוב

אם בקיץ הזה אלבש לבן

ואתפלל לטוב

 

כבר למדתי שתפילות לא עוזרות. רק מעשים. ובכן שמי דפנה אני גרושה בת 53 נראית צעירה יותר. יש לי עדים בבלוגוספרה. בלונדינית, נאה, וכל היתר כבר כתוב כאן. למי שמתעצל אני אקדמאית אינטליגנטית ואומרים שיש לי  חושו מור. פנויה להצעות. רציניים מוזמנים להשאיר פרטים כאן או באימייל [email protected]  רצוי גברים בגילאים + או - 5 שנים ממני, נאים, אקדמאיים, ומבוססים. תודה רבה וסליחה מנעמי שמר ששיבשתי לה את השיר. 

 

 

 

ולמי שרוצה תמונה בקשה

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 29/7/2007 18:29  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Nunni ב-2/8/2007 15:52
 



צביטה קטנה בלב


הוא רק אתמול נולד. לא הייתי כאן כשהוא נולד. אבל באתי לראות אותו. הוא היה אז בן חודש והוא חלה. פתאום היה לו חום גבוה. אמרו שיש לו דלקת קרום המוח וקריסת מערכות. אבל הוא יצא מזה. בגיל 9 חודשים הוא כבר הלך. ראיתי אותו בן שנתיים וכשחזרתי הוא היה בערך בן 4 וכבר היה לו אח קטן. גם לי היה בן קטן אבל איכשהו שום דבר לא התחבר. לפחות בהתחלה. כשהבן שלי גדל קצת הם התחברו למרות שאחיו הצעיר התאים יותר בגיל. אך לא באופי. האח הקטן היה בכיין גדול וכבד תנועה. שני אלה אף פעם לא בכו רק אם קבלו מכה חזקה אבל ממש. אני זוכרת איך הם טיפסו על הסלעים בחוף שני השובבים כשהאח הקטן משתרך אחריהם ובוכה...

היא עשתה כל דבר כדי לחבר את הבן הצעיר שלה עם הבן שלי ובסוף הצליחה למגינת לבי. היא עשתה כל דבר כדי להפריד בינו ובין הבן שלי בכל מיני שיטות כיאה לה. חבל. היא אמרה שלבן הגדול יש מספיק חברים ואילו לבן הקטן אין ובאיזה מקום הבנתי שהיא מחפשת להשתמש בבן שלי לצרכיה. לא הסכמתי אבל זה לא עזר לי הרבה. ההורים הצדיקו את מעשיה.

הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה ביומולדת הזאת. זאת שגרמה לי לפתוח בלוג. לרגע לא חשבתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. אבא שלו הביא אותו ואת אחיו ליומולדת וכולם נהנו. הוא בכלל לא ידע מה אמא שלו זוממת. הוא אמר שהיא תבוא ותביא מתנה כי הוא בא בלי מתנה. אמו כזכור לא הגיעה וגם הסבא והסבתא לא. וכך בגמר היומולדת הסתובבנו לנו בקניון. עברנו מחנות לחנות. הם רצו לראות סרט אבל לא היה להם כסף. גם לי לא היה. זאת היתה ההזדמנות האחרונה שלהם לראות סרט ביחד.... לו ידעתי הייתי מוציאה כסף מהכספומט, אבל בטוח שלא הייתי רואה את הכסף הזה בחזרה....

אחרי שהבנתי שהיא זממה להרוס לבני את היומולדת התנתקנו. הילדים עדיין נשארו חברים, היו נפגשים אצל סבתא, היו משחקים בסוני ובמחשב, מחליפים משחקים וחוויות. עד שהחברים שלו גילו את הבלוג. מאז לא שמענו לא ראינו לא יודעים דבר.

הוא רק אתמול נולד. אתמול הוא התגייס לצהל. כך סיפרו לי.

למחזור הקרבי הראשון אחרי המלחמה.

כך רץ לו הזמן. רק אצלי הוא עומד מלכת.

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 27/7/2007 22:57   בקטגוריות צבא  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-29/7/2007 17:55
 



לדף הבא
דפים:  

109,901
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)