הכל חדש ונוצץ

ברור שהשיחה עם שלומציון לא היתה כלכך סתמית. מערכת העיכול עובדת לאט אבל הדברים שהיא אמרה היו עוכרי שלווה. כרגיל.

אמרתי לך הזהרי - היא אמרה - אל תריבי עם אמא. עכשיו ברור מה היא עשתה רבת איתה אז היא נתנה את הכל לאחותך

- אבל בצוואה כתוב שהיא נותנת לי חצי

- אז מה אם כתוב היא נתנה את הכל לאחותך. את רבת איתה את לא עזרת לה אז זה מה שהיא עשתה. אחרי שרשמה את הצוואה. אחותך חכמה היא עבדה קשה מאוד על הרכוש של ההורים. היא עזרה להם וקבלה את הכל. בנוסף היא עשתה הכל שאת תצאי לא בסדר. תדעי לך שהכל רשום. היא עקבה אחריך. עשתה רישומים. היה לה גם מישהו. היא לא פעלה לבד. 

- זה העניין. היא עשתה הכל כדי שאני אצא לא בסדר. היא העלילה עלי עלילות.

- אבל את צריכה להוכיח שאלה עלילות. תשמעי אני כבר ראיתי הכל. לא מפתיע אותי כלום. יש לך אולי בקייס את העלילות האלה. אם תצליחי להוכיח שהן עלילות. תדעי לך היא גם הסיתה נגדך את ההורים. גם את זה תצטרכי להוכיח. אז אולי יש לך סיכוי. את צריכה לאסוף הוכחות. לא לדבר סתם. היא עבדה שנים עליהם. אני יודעת שהם שיקרו לי כל הזמן. אני איתך. אולי גם האירוע המוחי הזה לטובתך. תגידי שהוא בגללה. אפילו אם זה לא.

האמת היא צדקה שלומציון. אני נזכרת בתיק עב הכרס שהיא הביאה עלי. הכל רשום. מאיפה שלומציון יודעת על התיק הזה. היא לא יודעת. יש לה רק תסריט והתסריט כל כך נכון עד אימה. היא עוקבת אחרי, אחותי. שמתי לב לכך. שום דבר לא נעלם ממנה גם אם זה לא נוגע לה. למשל האוטו של ההורים וכל הסיפור עם סוסון. אני תמימה לחשוב שהיא לא יודעת. היא יודעת הכל. אני לא יודעת כלום. ואם אני חושדת במשהו אין לי הוכחות. הכל דיבורים אצלי. ואצלה הכל ניירות. הכל אצלי בסימן שאלה. אצל אחותי התשובות. עבודה רבה לפני. אני מתעצלת או לא יכולה. היא עשתה קורס לסוכני נדלן. כדי לדעת איך לקחת לעצמה את הדירה. כן, היא עבדה קשה ועדיין עובדת. ואני חולמת. הגיע הזמן להפסיק לחלום.

הכל תקוע. דורך במקום. לא קדימה. לא אחורה. אין עם מי לדבר. זאת התחושה מול המערכת. כל דבר קשה לעשות אותו. אולי אם משלמים זה אחרת. קשה לי להגיע לרופאים למשל. אבל תמורת תשלום סמלי כמו 1000 ₪ אתקבל מיד. 

קשה לי לנסוע לחו״ל. אני רוצה אבל זה לא יוצא. וכך הקיץ יגמר לו. אם יש לאן לנסוע אז אין דרכון. אם יש דרכון אז אין לאן לנסוע. לפחות לא לאן שאני רוצה ובדרך שאני רוצה. כל יום הולך לאיבוד. יש זמן אבל אין לאן. כשיהיה לאן לא יהיה זמן.

כך עוברים הימים. בחסר מעש. יום דומה לקודמו. כנראה לא תכננתי טוב את הקיץ הזה. כל מה שאני רוצה מתבטל או מתעכב. חבל. כל מה שנותר זה לבזבז זמן על הפייסבוק הזה או משחקי מחשב שבא לי כבר להקיא מהם.

חשבתי שכתיבה תסדר לי את המוח. לא, היא רק מבלגנת אותו.

העוכרת דין נסעה לחול. רוצה לסיים איתה את החוזה. לא יודעת איך

השבוע התחיל טוב אבל המשיך לא כל כך

ביום שלישי החלטתי לקחת את אחת התרופות שרשם לי הרופא

גם חייזרון לקח אותה בזמנו והפסיק כי היא גורמת בחילה.

לקחתי והקאתי את הנשמה. עד עכשיו יש לי בחילה.

לא סתם הקאתי. הייתי מנוטרלת. לא יכולתי לעשות דבר. ממש כמו לפני שנה.

היתה חזרה של המקהלה, לא הלכתי

בכל זאת ראיתי כמה התקדמתי. אני נוהגת, אני מדברת... לפני שנה עדיין החייזרון היה מסיע אותי.

מה שהכי זכרתי משום מה זה שאמא נפטרה, נשלחה אלי הצוואה ואמרתי לעוכרת דין שאין לי כוח לטפל בזה ואני נוטה לקבל את הצוואה כמות שהיא. ההיא התנגדה, הכניסה אותי למעגל שאני לא יוצאת ממנו עד היום. נראה לי שאני יותר מפוקסת ויש לי רצון עז להחליף עורך דין. כמה שהייתי אז חסרת אונים....

לקראת סוף השבוע התאוששתי קמעה.

הלכתי לבריכה של הטכניון

פגשתי שם את שלומציון

הרבה זמן לא ראיתי את שלומציון. חשבתי כבר שקרה לה משהו. לא סתם לא יצא לנו להפגש. 

ושוב התחילה שיחה על המשפחה

ספרתי לה שלא קיבלתי כלום

אמרתי לך תזהרי - היא אמרה

אמרתי - שטויות. ידעתי שלא אקבל כלום. אמא אף פעם לא אהבה אותי.

האנשים האלה שיקרו כל הזמן - אמרה כך כלאחר יד.

בהתחשב בהיסטוריה שלי ושל שלומציון הרי זו התרעננות לטובה שלא צריכה לעבור כלאחר יד

סוף סוף מאמינים לי. השאלה אם גם בבית המשפט יאמינו.

היא לא עושה כלום העודית הזאת וזה ממש מציק לי