הכל חדש ונוצץ

סוסון נסע לארהב, חייזרון בירושלים ואני לבד לבד לבד.

נזכרת במשפט ההוא שאומר - הכי טוב זה להיות נשואה עם ילדים והם לא בבית.

אז זה המצב שלי פחות או יותר.

כבר הרגשתי היום את החופש והלכתי לבריכה של הטכניון.

מחר אולי אלך לחוף השקט. סוסון לא אוהב ללכת לשם. נראה מה קרה לו. לחוף.

כן. חצי שמח לי חצי עצוב לי. כמו בעצם כל הזמן.

הכל עובד כלכך מהר. כל יום יש משהו חדש אחר לגמרי. אני לא מספיקה לרשום הכל אז אני לא רושמת כלום

אני אנסה.

עוד מעט אני נוסעת למחלקת תאונות להחליף לסוסון תחבושת. הוא שבר אצבע במהלך אימון כושר. הבעיה שעוד יומיים הוא נוסע לארהב וזה מאוד מכביד. מקווה שיתנו לו לנסוע. אמנם הרופא שבדק אותו אמר שאפשר אבל אני לא יודעת מה יגידו היום. הוא שבר את האצבע ביום שישי, בסופשבוע הקטלני הזה ומחלקת תאונות היתה סגורה. עשו לו קיבוע והיום אמרו שצריך להחליף.

זה היה לא נעים. באמצע האימון ראיתי את סוסון תופס את האצבע שלו ורץ. הרבה דם ירד מהאצבע. חבשו לו אותה במקום ואמרו לנו ללכת למיון. כמה שלא רציתי. רציתי ללכת לבריכה. לשחות להשתזף. אבל בלינו את אחהצ יום שישי במיון. שבר. שזה רק לא יסתיים כמו האצבע שלי שעדיין עקומה וכואבת.

אתמול הייתי אצל העורכת דין. ראיתי את המסמכים. אמי העבירה לאחותי את הדירה ב- 2013 היא עשתה את ההעברה בטאבו אחרי מותה של אמי. היא מתה בפברואר. אחותי העבירה את הדירה על שמה במאי. נראה מה השופטת תאמר על זה אמרה העורכת דין. הכל שלך.  שמחתי כל היום אך בערב השמחה הפכה לרוגז. אילו לא הייתי מתנגדת אחותי לא היתה עושה את ההעברה. הייתי מממשת את הצוואה הדירה היתה בידי והייתי חוסכת המון עצבים. עכשיו השופטת צריכה להחליט ולא בטוח שזה יהיה לטובתי. 

סופשבוע קטלני היה לנו. התחיל ביד של סוסון המשיך בפיגוע הנוראי בחלמיש נגמר במותו ההזוי של אמיר פיי גוטמן. זה הולך ונרגע. כל אחד נשאר לבד עם הכאב שלו בסופו של דבר. גם אנחנו.

זה מספיק

ביקרתי השבוע את בני במבשרת ציון. מה אני אגיד חמוד אבל זה לא זה. רחוק מכל מקום. רחוק מהאוניברסיטה העברית בירושלים רחוק מהפקולטה לחקלאות ברחובות. נכון זו היתה פשרה בין בני הזוג אבל זה גרם להם למצב של לא פה ולא שם. נישט אהין נישט אהר כמו שאומרים בשפת אמי ימח שמה עליה השלום. (תיכף). אבל חוץ מזה זה חמוד. דירה קטנה סלוןמטבח, חדר שינה ושירותים. מספיק כדי לחיות די ברווחיות לארח ולהחזיק חתולה. חבל רק שאין להם מזגן. מה הם חושבים שם בירושלים שלא חם שם? נכון שיותר יבש אבל חם באופן בלתי נסבל. הסביבה נראית איכותית למרות שמבחינת גיל התושבים זה גם לא מתאים. הם צריכים חברה סטודנטיאלית ושם יש משפחות של זוגות צעירים עם ילדים.

טוב, הגעתי באוטובוס, הלכנו למסעדה בבית זית - מסעדה צמחונית עם דגים. היה טוב ומיוחד, חזרנו הביתה פטפטנו אחכ עשיתי סיור קטן באיזור - נחמד, יש להם הכל מתחת ליד. סופר, תחנת אוטובוס. וחזרתי לחיפה. 

אני לא יודעת אם להתייחס לזה או לא ואם זה היה בכוונה או לא אבל ההיא לא נראתה כמעט בשטח. באתי היא אמרה שלום והלכה ללמוד. כשחזרנו מהמסעדה היא ישנה ואחכ לקחה את הרכב לקופת חולים אמרה להתראות אם לא נתראה, אמרנו שנחכה לה אך היא התעכבה יותר מידי וחזרה רק כאשר עזבתי. מצד אחד נכון שבאתי לבקר אותו ואין לי כלל עניין בה. מצד שני נראה לי העיכוב מכוון והיא עשתה הכל כדי לא להיות בבית ולהתחמק. 

***

ככה כשהגעתי בעמדי בתחנת האוטובוס מחכה לבחור שיקח אותי הגיע טלפון מהבן של העורכת דין. יש לו את המסמכים. הדירה של אמא שלי ניתנה במתנה לאחותי באוגוסט 2013. Ok היא היתה אז בדירת הקומבינה. אז אני לא יכולה לטעון שלא היתה צלולה. אבל מה קרה אז? בדקתי בבלוג. כן, כן זה היה בתקופה שאחותי גילתה שהדירה של הדודה היא בעצם הדירה שלי. אני מניחה אם כך שהיא איימה על אמא שתזרוק אותה מהבית אם הדירה שלה לא תעבור אליה. זהו.