הכל חדש ונוצץ

כן, זה הזמן זה היום זה הרגע החופש נגמר.

אולי רבים לא יסכימו איתי שזה עצוב, כמה אימהות נשבר להן מהחופש הזה ורק רוצות קצת שקט וחזרה לפרופורציות, אבל בשבילי זה היום האחרון של הקיץ... אולי הקיץ נגמר רשמית עוד 3 שבועות אבל בשבילי זהו היום האחרון.

לא אני לא חוזרת לבצפר, אולי זה בשבילי היום הראשון של החופש אבל איזה חופש זה: עשית שיעורים? יש לך מחר מבחן ואתה לא מתכונן? המורה אמרה שלא היית בבצפר איפה היית? אוף שוב טיול...

אני עדיין זוכרת את אימתו של היום הזה מהימים שהייתי תלמידה. ביום הזה השמש זרחה אחרת, הימים נראו קצרים יותר בבת אחת, הקרינה החזקה של הקיץ כאילו הועמה, זה היום האחרון שהולכים לים והים מלא, מחר הכל יהיה כבר אחרת, כל שמחת הקיץ תעלם מהרחובות, הים יהיה שקט יותר, ריק מאדם, דומם, שקט אינסופי. הייתי יושבת על המרפסת בבית הורי בימים ההם שלא היה מזגן, מכינה את השיעורים האחרונים של החופש שלא טרחתי להכין, כל ערב היה חם כקודמו אבל רק ערב ה-31 באוגוסט היה קריר, קרירות של סוף. זהו זה מחר חוזרים לעוד שנה של סיוט. כן כן אני מאוד 'אהבתי ' את בית הספר...

עכשיו אני כבר אמא, מזמן אני אמא ואני משתתפת בצערם של ילדי, חגיגת הקניות של BACK TO SCHOOL עושה לי רע, ספרים, מחברות, קלסרים, דפים, טושים, איכסה, כבר מזמן החגיגה הזאת קיימת, כבר מזמן התחילה הספירה לאחור, כבר מזמן הסתו כבר כאן ולא הרגשנו, כבר מזמן החצבים פרחו והציפורים חזרו. לא בטוח שהילדים ככ עצובים..... אני מרגישה כאילו המטוס עומד לנחות או שכבר נחת ועכשיו הוא רץ על המסלול, הנוסעים חוזרים מהנופש, אוספים את מטלטליהם. מחר לעבודה... הפרטיים שלי אספו את עצמם מווליום כנרת ועכשיו ישנים כמו פגרים.

ולסיום שיר סתוי במיוחד וכמה תמונות. חכו קצת. ישלי קצת בעיה עם התמונות היום.

האנפות חזרו לבריכות הדגים של מעגן מיכאל. (צולם ב9.8 )

לא ישנתי כל הלילה. הילדים האלה. הם התחילו לריב בלילה והעירו אותי. הם כל הזמן רבים הילדים האלה ומשומה הם בוחרים לנהל את המריבות שלהם בלילה. לא ככ משומה בעצם כי החייזרון ער רק בלילה. כל היום הוא ישן. בפעם היחידה שהוא החליט להיות ער ביום הם רבו ביום.

על מה הם רבו הלילה?

זה התחיל כך. שעת חצות הגיעה וסוסון כהרגלו החליט ללכת לישון. משומה הוא החליט שגם החייזרון צריך ללכת לישון. בוא לישון, בוא לישון הוא התחיל לנדנד. מובן שלא היה בראש של החייזרון ללכת לישון. הרי הוא רק התעורר. אבל כשסוסון מתחיל לנדנד אי אפשר לצאת ממנו.

הבנתי שאם סוסון לא ישתוק גמני לא אשן בלילה והזהרתי אותו שאם אני לא אשן הוא יהיה בצרות. אבל סוסון לא נרגע. אי אפשר להרגיע אותו כשהוא מתחיל. למותר לציין שכל יום סוסון הולך לישון בחצות וכל יום החייזרון ער כל הלילה אבל ברוב המקרים הוא לא בבית. וגם לא כל יום סוסון נטפל לחייזרון אם הוא כן בבית. לרוב הוא הולך לישון בחדרו והחייזרון  נשאר בסלון  ומשחק במחשב או בסוני או רואה טלוויזיה או מסנג'ר. וזה לרוב לא מפריע לאפאחד.

הלילה כאמור זה הפריע לסוסון. עוד לפני שהוא הלך לישון הוא נטפל לחייזרון ואני הזהרתי אותו. הוא אמר טוב טוב, הלך לישון, אני הלכתי לישון וידעתי כבר שזה יגמר רע. אני הרי מכירה אותו. ב-2:00 בלילה אני שומעת מתוך שינה: בוא לישון בוא לישון. התעוררתי, קמתי, מצאתי את סוסון בסלון ממשיך לנדנד אמרתי לו: הזהרתי אותך לא להעיר אותי , נכון? 'אבל הוא מפריע לי לישון'. הוא לא מפריע לך!!! אבל אתה הפרעת לי!!! הזהרתי אותך , נכון? הוא הפריע לי לישון חזר סוסון על עצמו כמנטרה. 'אתה יכול לסגור את הדלת או לקחת כדור הרגעה' אמרתי אבל סוסון לא שמע אותי רק חזר על המנטרות שלו בוא לישון, הוא צריך ללכת לישון.

בסוף הם הסתדרו. סוסון הלך לישון בסלון, חייזרון הסתגר בחדר אבל אני כבר לא יכולתי להרדם. עד 4:00 הסתובבתי במיטה, שרתי שירים, ספרתי כבשים, שחקתי אסוציאציות וכלום לא עזר. ב4:00 קמתי הדלקתי את כל האורות הערתי את סוסון ואמרתי אם אני לא יכולה לישון בגלל השגעונות שלך גם אתה לא תישן. אתה בחור גדול. כבר בן 25, אתה לא אמור לחיות איתי בבית. אני לא השפחה שלך, אני לא אכין לך אוכל , אגהץ בשבילך אכבס בשבילך ואתה לא תתן לי לישון. יש בגילך כבר אנשים נשואים עם ילדים. לי יש מה לעשות מחר ורק בגללך לא אעשה. אתה רוצה לחיות כאן תתנהג יפה. אם לא צא מהבית. אני לא יכולה להחזיק כל החיים שלי ילד מגודל כמוך. אתה צריך להתחשב באמא שלך. אני כבר לא צעירה אבל הכל מונח על כתפי וזה נמאס לי. תתחיל לגדול הגיע הזמן. סוסון התחיל להתחצף כך שבסופו של דבר זרקתי אותו מהבית.

אולי הצלחתי לישון טיפונת אבל הוא חזר. התחיל לדפוק על הדלת לצלצל בפעמון, בטלפון. בסוף פתחתי לו. עכשיו אני מסתובבת כמו זומבי. אין לי כוח לגדל תינוק בן 25.