הכל חדש ונוצץ

תפסה אותי באסה היום. מרגישה שהעולם שלי מתפרק. הכל נראה לא טוב. הכל. העולם שלי מתפרק ואני מתפרקת אתו.

הטריגר לכל זה הוא האיש שקנה ממני את הדירה. הוא אמר שאני חייבת לו כסף. ניתקו לו את החשמל שם. אז זה לא עניין שלי נכון? זה כן. כי לדבריו היה שם חוב מהתקופה שהדיירת שלי גרה שם. אבל אני רואה בחשבון שנשלח חוב מהתקופה שהיא כבר לא גרה שם. מרץ מאי יולי. הוא טוען שאלה היו רק הערכות והחוב שייך לתקופת נובמבר שהיא כן גרה שם. ולמה אני חייבת לו כי הוא שלם. אבל בכל זאת הוא זה שגר שם והוא זה שהשתמש בחשמל בחדשים האלו. הוא אמר שהוא לקח חשמל מהשכנים ולא השתמש. אז איך הוא עשה את השיפוץ? לא ברור לי כל העניין הזה אבל הוא בא ושלמתי לו.

ואני מרגישה באסה. לא יכולתי להגיד לו כלום. נעלמו המילים מפי. כן. זה המצב. המילים נעלמות לי, בורחות ברגע שצריך אותן. שילמתי וזהו. אני יודעת שלא מגיע לו אך שילמתי לו. אני בכלל לא צד בעניין. החשבונות לא נזקפו לשמי אני לא בעלת הדירה אבל אני משלמת עליה. לפני האירוע זה לא היה קורה. כך לפחות אני חושבת. עכשיו כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ואני משלמת. כל הזמן אני משלמת דברים שאני לא חייבת, לא השתמשתי בהם לא כלום. כושר העמידות שלי מול הנושים הללו שואף לאפס. היא לא שילמה חשמל אז אני צריכה לשלם? הוא בא עם ג׳יפ גדול ויפה. אני מסתכלת עליו. איך? איך יש לך כזה גיפ ואתה בא לקחת ממני כסף על משהו שלא השתמשתי בו? אולי אתה השתמשת אבל אומר שלא, אולי הדיירת השתמשה אבל מפברואר השנה היא לא גרה שם? מי השתמש בחשמל ולמה אני צריכה לשלם? תמיד אני. 

אני יודעת שאני יכולה לתבוע אותה על זה ועל עוד 2 צ׳קים שחזרו. אפילו לא לתבוע. ללכת להוצאה לפועל וזהו רק מרגיז אותי שמילים נעלמות לי. אני רק חושבת על משפט אחד יותר חשוב מכמה חשבונות חשמל. המשפט עם אחותי. גם שם המילים יברחו לי?

והדירה? איך הדירה? הוא עשה בה שיפוץ יסודי. פרק את כל הקירות מבפנים. המרפסת הפכה למקלחת ושירותים (איזה אדיוט), המטבח לחדר הסלון למטבח... והפסנתר, הוא לקח מנוף כדי להעיף אותו, מזגנים הוא שם משלו, אז מה הוא רוצה את שלי. יש לי בחילה... הוא השכיר אותה ב3300 שח. רק לא בטוח שהוא אטם את הדירה מפני מים. הלואי שלא. הלואי שיכנסו לו מים לדירה ויציפו אותה עם הגשם הראשון. אמן!

לא, לא, אוגוסט העמוס לא נגמר עדיין. 

2 אירועים היו. אחד מהמקהלה ואחד מנאמן

האירוע מהמקהלה היה חגיגת יומולדת 80 למישהי מהמקהלה.

סוף סוף אני יודעת בת כמה היא. היא הסתירה את גילה בקפידה. ידעתי שהיא מבוגרת ולא הופתעתי אם כי היא נראית צעירה מאוד וחיונית מאוד וזזה כמו אחת בת עשרים. טוב, יש כאלה. גם אפי נצר כזה, אני כבר לא אהיה כזאת. לפני שנתיים עוד חשבתי שכן...

הקיצר עשו לה חגיגה נוסח חיים שכאלה. עמוס אטינגר הנחה. הוזמנו עשרות אנשים שמילאו אולם שלם. ככה חוגגים 80. לא כפי שאנחנו חגגנו. מי יודע בעצם. הם חגגו רק אני לא הוזמנתי. טוב, לא חשוב. 

בכללי עם כל הטררם היה די משעמם. טוב התוכניות של עמוס אטינגר אף פעם לא ממש עניינו. הרבה מלל. רגע שיא היה הופעתה של מקהלת רינת, או יותר נכון מה שנשאר ממנה. ולמרות שהיא התפרקה לפני שנים ורוב הזמרים קשה לאתר אותם היא נשמעה נפלא. אנחנו בכלל לא הופענו למרות שהתכוננו להופיע. קצת אכזבה שהרי היא שרה במקהלה הרבה שנים. לא נמצא לנו מקום? לא חשוב. עוד שיר פחות שיר לא חשוב.

העיקר שהייתי שם.

האירוע השני של נאמן. נפגשנו בבאולינג. אשתו של אחד החברים נורא אוהבת באולינג והיא אירגנה אירוע סופשנה. אז שחקנו ואכלנו כיד המלך וזה סך הכל היה די מפתיע. הנה גם הנכים שמחים. כי לידיעתכם נכה זה לא חצי בנאדם. נכה זה לא בנאדם בכלל. תשאל את הנכים ויגידו לך...

זה כמה ימים שאני עפה על החייזר במלא העוצמה.

כן שוב. זה קרה כשהוא חזר מירושלים, הרים טלפון והודיע שהוא בקריות. ואין לו זמן לבוא לבקר.

אמרתי הלו, מה זה צריך להיות. כתבתי לו בווטסאפ שהוא מוזמן לקחת את חפציו ולעבור לקריות עד שהוא עובר לירושלים.

הוא בא הביתה בשצף קצף ואמר אני עדיין חי כאן. 

וכאן התחיל שוב ויכוח, כרגיל. הוא חי כאן אז למה הוא שם ולמה את החברה שלו לא ראיתי מאז מאי.

הוא אמר שאין סיכוי שיביא אותה לכאן. כי הבית קטן ואין לו מקום לישון וסוסון עושה בעיות כשהיא באה ובלה בלה בלה

הוא נשאר אותו יום בבית ואחכ שוב נעלמו עקבותיו.

רק לחשוב שבשנה שעברה פרגנתי לו על כך שעזב את אוסטרליה כדי לעזור לי.

האמת איני יודעת כיצד לנהוג בו.

אני יודעת שאם לא ישתנה כלום בסופו של דבר נתנתק.

טוב, אני מורגלת בהתנתקויות. 

ניתקתי מהורי, ניתקתי מאחותי, ניתקתי מכל המשפחה המורחבת ויש כזו, חלקם אני סתם לא בקשר אבל אפשר לחדשו

אז גם מהבן אני מתנתקת.