הכל חדש ונוצץ

לא יודעת מה קורה אתי. למעשה טרם התאוששתי מהטיול הזה בחול וזה מעמיד שאלה האם כדאי בכלל לנסע לחול .. תמיד אני חושבת על הפעם האחרונה. הפעם האחרונה שאסע לחול כי אני לא יכולה יותר, הפעם האחרונה שאלך למקהלה כי אני לא יכולה יותר ואם אני נוסעת האם אני יכולה? קשה לי לומר לא לטיול אך הטיול האחרון יגיע. גם הורי נסעו עד שלא יכלו יותר 

לא יודעת אם זה בגלל שאוגוסט מסתיים הקיץ מסתיים הסתו בא החגים מתקרבים, גם היומולדת שלי. יש הרבה לחץ ואני לא עומדת בו. לא בא לי כלום. לא לבשל לא לקנות לא כלום. מגיע יום חדש ואני שואלת איך אני מעבירה את היום הזה. 

קיבלתי את הסיכום של אחותי.  לא חשוב כבר. כלום לא חשוב. בין כה וכה הפסדתי. אם המשפט מתנהל כלכך הרבה זמן ואין תוצאות הפסדתיגם אם ארויח וגם אם אפסיד הפסדתי. הייתי אצל עורכת דין אחת מתלאביב. היא אמרה שאין לי סיכוי כי אין לי מספיק חומר. הייתי צריכה להוציא את כל תיק ההעברה אבל זה לקח ככ הרבה זמן . שטויות. אמא העבירה את הדירה על שמה של אחותי.זאת השורה העליונה והתחתונה. בקרוב יהיה פסק דין ואני צריכה להערך לכך שלא אקבל כלום. גם העוד שלה טוען שאין לי מספיק חומר. לא משנה . גם אם ארוויח גם אם אפסיד הפסדתי. שילמתי על ההשפלות שלה בבריאות שלי. 

ואני ממשיכה באותה דרך. קודם היתה האחות עכשיו הבן. בדיוק באותה צורה. הבן החמוד שלי כאמור נוסע לחול ביום הולדתי. הוא מבקש שאתן לו כסף. שאני אשלם לו את הטיול כי אין לו. אני הסכמתי לשלם כי כל השנה אני לא נותנת לו כלום. גם כשביקש כסף הוא לא הזכיר את הטיול. הוא אמר שהוא עבר דירה. לפחות הוא יבוא לצליחת הכנרת. תפסתי את זה רק מאוחר שהוא רוצה לנסע לחול ביום הולדתי ואני גם אתן לו מתנה. במקום שהוא יתן לי. זה מעכיר את רוחי עד מאוד. 

הייתי היום בים עם נאמן. זו הפעם השלישית שאנחנו הולכים לים כי המועדון בחופש. פעם שלישית אתם יודעים נמאס קצת וזה לא משנה אם אתה דפוק בראש או לא. הגענו מעט אנשים. אחת ניסתה לעשות שמח ולא ככ הלך לה. היא בת זוגו של אחד החברים. אפילו אחד החברים התעצבן עליה וברח. בסכ הכל היא רצתה לשחק קלפים. היא סידרה שולחנות אבל זה לא הלך והיא נאלצה לסדר אותם כמו קודם. לאט לאט כולם הסתלקו נשארנו בסוף אני היא הבן זוג החוסה ועוד חבר אחד שלהם שהצטרף. ואז היא החליטה לשחק קלפים. המשחק היה מוכר לי מבית הורי. היא כמובן לא ידעה את זה וחילקה הוראות. כל הזמן. לאט לאט הרגשתי איך המוח שלי מתבלבל. הרגשתי מין בחילה קלה, כל המספרים והצבעים והצורות התבלבלו לי. בין הוראה להוראה לא יכולתי להשחיל מילה. טוב אני יודעת אני יודעת רק תרפי קצת. הבן זוג שלה כל הזמן קילל אותה. היא אמרה שזה לא יפה. צריך קלפים בשביל פיזיותרפיה למוח. אחרי משחק אחד ברחתי משם אולי אפילו לא אמרתי שלום. פשוט הרגשתי רע. התישבתי באוטו לנוח קמעה.

אני לא יודעת אם היא אשמה או לא. מה שברור הוא שהרגשתי רע וזה מאוד לא מצא חן בעיני. באמת אני צריכה פיזיותרפיה למוח

אני כבר לא יכולה להגיד שום דבר בפייסבוק

אם אני רוצה לקטר על הבן שלי הוא שם ורואה הכל

אם אני רוצה לקטר על הבן השני גם הוא שם ורואה הכל

אם אני רוצה לקטר על אחותי גם היא שם ועלולה להשתמש בזה לתביעה

היה לי חבר הומו. הוא נעלב עד עמקי נשמתו כשכתבתי משהו על הומואים ומצעדי גאווה. עד היום הוא לא מדבר אתי

יש לי חברים שמאלנים. רובם מהמקהלה. חלקם חיים בשלום עם הדעות שלי חלקם לא יכולים לשמוע. לא מתחשק לי לריב איתם. אם לא נכנסים לפוליטיקה הם דווקא אנשים נחמדים

יש לי חבר ערבי. אני לא יודעת מה הדעות שלו אבל רצוי להמנע מלרשום פוסטים תומכי ימין שמדברים על ערבים. אפילו לא תמיכה בחוק הלאום. בסהכ הוא בחור טוב וחברותי.

אז מה נשאר? תמונות, טיולים, לא מחייב.

פה לעומת זאת אני יכולה לדבר על הכל. על הבן האחד על הבן השני על אחותי הצולעת על הומואים על השמאל ההזוי ערבים רוצחים וחוק הלאום וכל דבר שעולה על דעתי

אין כמו ישראבלוג