הכל חדש ונוצץ

ידעתי שהוא יעשה צרות. הרחתי את זה מקילומטרים. האקס

לפני כמה ימים הוא הודיע לי שהוא הולך לשדכן בשביל סוסון

האמת חשבתי על זה כבר מזמן. סוסון לא ימצא בחורה לבד. הוא כבר בן 35. הוא מקנא באחיו שיש לו חברה, אז יאללה. באמת יוזמה ברוכה.

אבל שזה בא ממנו זה חשוד. הרי הוא רק אמר שהוא לא רוצה שסוסון יכניס מישהי להריון בטעות כי הצרות יהיו עליו אז מה נשתנה?

חזרתי אתמול מבדיקות סוסון חזר מהעבודה היינו עייפים ואז הוא בא. אמר: הולכים

אני רוצה לדעת שהכל בסדר לפני שאני חוזר לארהב. כך אמר נחוש

רגע, אנחנו עייפים, לא מוכנים מה החיפזון?

הוא כבר היה שם עם סוסון. בעל המשרד ראיין את סוסון ואמר שיש לו בחורה . כל מה שצריך זה 7000 שח והוא מסודר. אז למה צריך אותי לעניין הזה? זה קצת יקר העסק. כך אני חושבת. תן לנו זמן

לא. אין זמן. צריך להחליט שהולכים עכשיו. את רוצה שסוסון יתחתן נכון? וסוסון לא רוצה להיות לבד. אז קדימה.

וכך מצאתי את עצמי אצל השדכן וכך סוסון מצא את עצמו אצל השדכן. הוא הוציא כרטיס אשראי באי רצון ושלם.

כשסוסון משלם זה נורא. כשהוא משלם באי רצון זה אסון. כשהוא משלם סכום כזה גבוה זה כבר קטסטרופה

אני נשארתי לבד עם הקטסטרופה. האקס הלך לדרכו.

כל הלילה סוסון הסתובב עצבני, צעק, צרח. עם זה נשארתי לבד.

נראה אם יש בכלל תמורה ל-7000 שקל האלה

שוב זה קורה לי. תפסתי מלנכוליה בלי שום סיבה. או שיש לזה סיבה ואני לא יודעת מה היא. רעשי רקע , אפילו לא. כל מיני דברים לא נעימים שאני מנסה להדחיק והם יוצאים החוצה בלי הזמנה. עכשיו חג ואני לבד בבית. לא תכננתי להיות לבד בבית. תכננתי לעשות משהו. אבל הבן הקטן מזמן כבר אי אפשר לעשות אתו כלום והבן הגדול גם כן יש לו את אבא כאן והם החליטו לבלות בלעדי כמו תמיד.

אז אני נשארתי לבד. בזמן שכולם נוסעים לאגמון החולה אני לבד. וזה בכלל לא נעים. אז מה אני עושה? חשבתי ללכת אולי לבריכה של הטכניון. אבל לא רוצה לקלקל את השער. חשבתי ללכת אולי לקופת חולים. כואבת לי הרגל. לפני כשבועיים עיקמתי אותה חשבתי שזה שבר אפילו הזמנתי אמבולנס ובסוף זו היתה סתם מכה. העניין שזה עד היום כואב לי ונפוח. אמרו לי שכדאי להבדק שוב. אולי טעו. יש לי הזדמנות. זה הרי לא על חשבון אף אחד אבל היומולדת שלי מתקרב ולא בא לי להיות חבושה או בגבס. אולי זה הורס לי את המצברוח.

כללית לא יודעת אני באמת לא מוצאת סיבה ממשית. הנה בראש השנה היינו אצל אמא של החברה של הבן. סוסון היה עם אבא שלו וזה העיב. אנחנו משפחה אולי לא מושלמת אבל לא יתכן שבחגים יבוא מישהו ויפריד. די עם זה. אבל שוב חוסר של תשומת לב הביא לכך. לא לשכוח. הבנאדם הוא אויב. נכון שהוא קצת יותר בסדר בזמן האחרון אבל הוא אויב. אני שוכחת את זה לפעמים.

התקשרתי גם לדוד בגרמניה. על הדודה אין מה לדבר. היא נמצאת במוסד סגור עם אלצהיימר אבל הדוד עדיין בסדר. מספר שהוא עדיין מטייל ביער. הוא בן 96 או 7. אני כבר לא זוכרת. הוא מספר שאחותי יצרה איתו קשר מחדש. הסיפור הזה עם אחותי מוציא אותי מכילי. והעורכת דין לא עושה כלום. זו סיבה למלנכוליה אבל היתה לי לפני זה.

מלנכולי. אין ספטמבר. אולי אין סיבה אחרת.