הכל חדש ונוצץ

עדיין אוירת נכאים. לו יכולתי להבין למה. יש איזה פסיכולוג בסביבה? מה קורה לי?

טוב ראשית כל אין לי כוח לכלום. אולי אין באמת כוח, אולי אין חשק, ואולי אני עייפה.

מה שברור הוא שמאז שחזרתי מאילת לא עשיתי כלום. למעט ביקור בפסטיבל הסרטים ששם חוויתי חוויה לא נעימה, כרגיל, והייתי בים. זה מעט מאוד יחסית למה שמציעים

מה החוויה הלא נעימה? איזה חברת מקהלה התעלמה ממני בבירור. היא דווקא היתה חברה די טובה שלי. למה היא עשתה זאת?

בכלל יש לי בעיה עם המקהלה. אני רוצה לפרוש. גם אין לי כסף לשלם להם. 

בכלל החודש הוצאתי כספים מעל ומעבר. זה מאוד מקשה עלי בפרט שאני מחכה לתוצאות המשפט לשבט או לחסד.

אני אומרת מחר נהדק את החגורה. אז הוצאתי הוצאה בלתי צפויה על החתולה שנתקעה במחסן.

ואולי זה משהו שקרה בחופשה שמעיב עלי. נפלתי ועדיין יש לי כאבים. אולי אפילו שברתי אצבע, אולי גם שורש כף היד השניה. לא בדקתי. הרעיון של ללכת עם גבס בשתי ידיים לא מעודד. אני מתלבטת אם להבדק או להשאיר את זה ככה. כן, ביום הולדתי לשבור את הידיים. אלוהים אוהב אותי. גם במשפט הוא יאהב אותי...

הייתי באילת. איך היה?

ובכן... טוב אילת מוכרת לי מימים ימימה ולא היה בה שום דבר חדש, אולי דבר אחד או שניים, שהבזר עבר למיתחם ויש שם מזרקות צבעוניות. מה שבכל זאת השתנה הוא שהיינו בדן פנורמה ולא בקלאב הוטל. הצטערתי על זה אבל דווקא סוסון אמר שמותר פעם לשנות. ואם סוסון אומר מי אני שאלין. כללית היה נחמד אבל השתלטה עלי אווירת נכאים בלתי מובנת. יא אללה. את בנופש את באילת. את חוגגת שם יומולדת. מה קורה איתך? חשבתי שאולי הייתי צריכה להשאר בחיפה בפסטיבל הסרטים וזה לא היה עולה לי ככ הרבה כסף. לא יודעת. מנסה לברר.

אז ככה. הגענו בטיסה הלכנו למלון, באופן כללי הוא נראה יותר טוב מאשר בתמונה, רק הבריכה לא היתה משהו. איפה זה ואיפה קלאבוטל. לא אכלנו ארוחת ערב כי הזמנתי ארוחת בוקר בלבד. זה מה שהצלחתי לעשות בטריוואגו. תמיד אני אומרת שעדיף לדבר עם בנאדם מאשר להתעסק עם אתרים. כך היה חג סוכות. עשינו סיבוב בטיילת. למחרת התחלנו את היום בארוחת בוקר שופעת, אחכ בריכה ושוב יצאנו אחרי מנוחה לעשות הכרות עם האיזור מה קרוב מה רחוק מסעדות איזה יש, אכלנו ארוחת ערב בתרשיש 9 , לא משהו, ומאוחר יותר הלכנו למזרקות המוזיקליות ולפסטיבל הבירה. למחרת - יום הולדתי, שזו סיבת הנסיעה שוב ארוחת בוקר ושמנו פעמינו לחוף אלמוג. היה מלא שם וגדוש. חיפשנו להשכיר ציוד - מסיכה שנורקל וסנפירים. לא היה. חבל. יכולתי לקחת ציוד מהבית ולהתחשב בצפיפות. טוב נכנסתי למים ככה, ביציאה מן המים ראיתי את סוסון מצלם ועוזב את החפצים שהבאנו, רציתי לרוץ מהר לשמור עליהם ואז נפלתי אפיים ארצה. וכשאני נופלת אני נופלת. קשה לי להתרומם מה שלא היה לפני האירוע. נפגעתי ברגל שמאל, יד שמאל ואצבע ביד ימין. קבלתי עזרה ראשונה במקום, זה לא היה רציני. ואז החלטתי שזהו זה. חוף אלמוג זה לא בשבילנו הפעם למרות שבניתי על זה את כל הטיול. אספנו את חפצינו והלכנו לשוט בסירת זכוכית. עוד היה זמן. אז זהו. שטנו בסירת זכוכית, ראינו את אותם אלמוגים שרצינו לראות בשחיה ואף בקרנו בריף הדולפינים בעת ההאכלה. בערב אכלנו ארוחת ערב במלון מאוחר יותר ראינו הופעה. אחר כך יצאנו עוד פעם לעיר להסתובב במקום אחר. 

זהו. היה מלא וגדוש למרות ההרגשה שלא עשיתי כלום. עם ההרגשות המשונות קשה לי להתווכח אבל באמת היה יום מלא וחופשה מלאה ובסיכומו של דבר היה כיף למרות אווירת הנכאים. נכון. נפלתי ואני מלאה סימנים כחולים והמחשבה שבחיפה היה מעניין לא הרפתה ממני אבל זהו. אי אפשר להיות ב2 מקומות בעת ובעונה אחת. גם קבלתי ברכות בפייסבוק ובווטסאפ. גם על זה יש לי טענות שלא קיבלתי מספיק ואנשים קצת איכזבו אבל שוב. תראי את הכוס המלאה. קיבלתי הרבה ברכות. נכון שהכי מאכזבים היו חברי המקהלה אבל זה כבר סיפור אחר. בהזדמנות אספר.

טוב, אתמול חזרנו. שוב ארוחת בוקר במלון וטסים. תוך שעה אני בבית. החתולות בסדר. נו, עכשיו אפשר ללכת לפסטיבל הסרטים ושאר פסטיבלים שיש בחיפה. פסטיבל וינטג׳, בית גלים... אלא שגם פה זה לא זה ואני באמת באמת לא יודעת למה