הכל חדש ונוצץ

לפני כמה זמן פגשתי את שלומציון. הדברים שהיא אמרה לי לא נותנים לי מנוח

- אין דבר היא עוד תצטרך אותי (אחותי)

- היא לא תצטרך אותך. בשביל מה היא תצטרך אותך?

- אני יודעת... אולי תהיה חולה או משהו

- בינתיים את חולה

נכון. צודקת היא בריאה ואני חולה. היא גם צעירה ממני. אבל איך אומרים דברים כאלה? מה היא חושבת שהיא? 

אישה רעה. אישה כל כך רעה ומתנשאת. למה בכלל אני מדברת איתה? תמיד יש לה משהו רע להגיד לי. אפשר לחשוב שהיא ככ מוצלחת וחייה מזהירים. אני זוכרת שתקפה אותי על שאני לא עובדת. בסוף פיטרו אותה והיא נכנסה לדיכאון עמוק שדרש אישפוז. בעלה נעשה אז כולו לבן. מסכן. היום יש לו אלצהיימר. הוא כבר לא נוהג. הוא כבר לא בא לבריכה של הטכניון. היא נאלצת לנסוע בתחבורה ציבורית. אך עדיין מתנשאת ומפזרת רוע. כן. גם היא צריכה אותי. היא היתה צריכה טרמפ הביתה. כל כלב בא יומו. אני צריכה להמנע מלדבר איתה. למה אני בכלל מפתחת שיחה עם השטן הזה. אפילו לא ללכת לבריכה של הטכניון. לא עכשיו ולא כשתפתח. רק שם אני פוגשת את היצור הנאלח הזה. איכס. 

ובאשר לדברים שהיא אמרה לי. לעולם אין לדעת מה יהיה. אנחנו לא נעשות צעירות מיום ליום. התקווה שלי היא שאחותי תצטרך אותי. שהיא תצטער על כל מה שעשתה. יום יבוא ויהיה כן. אולי הוא לא יבוא לעולם אך לא מטומטמת כמו שלומציון יכולה לומר דבר כזה

שאלוהים יסלח לה

או יש לי היום יומולדת. רק ההתחלה. נראה מה יהיה בו. יום מיוחד. היום הראשון של הסגר המהודק. טוב לפחות חצי יום הוא יהיה בסדר. אחכ יסגר הרמטית. איזה יופי של יומולדת נתניהו סידר לי. זה יעלה לו ביוקר. אם אזכור לו את זה עד הבחירות

הילדים כבר ברכו. נראה מי יברך עוד. החבר הנחמד שלי עדיין לא. בשנה שעברה הוא היה הראשון. השנה הוא לא אמר כלום. טוב ככה זה איתו. לא לקחת ללב. טוב זהו? לא. אני חושבת מי יברך מחר. המקהלה, בווטסאפ בפייסבוק. יאללה. מקלחת ולישון

בוקר טוב בוקר טוב. קצת חלש עם הברכות. נקווה שישתפר. ממנו לא שמעתי כלום עדיין. בפייסבוק רק עכשיו הודיעו. גם כן לא שלחו לכולם. בקבוצות הווטסאפ הממונה על היומולדת לא הודיע כלום אולי אני אודיע נחכה עוד קצת למרות שזה לא מקובל

טוב הלכתי לים. חוף שקמונה. מקסים. זהו חוף לא מסודר. לא מזמן סללו שם טיילת. זהו חוף סלעי ובין הסלעים מתרחצים אנשים. גם מצב הברכות השתפר ומשתפר מרגע לרגע. קיבלתי ברכות מהמקהלה. קיבלתי ברכות בפייסבוק אף שלא טרח להודיע על יום הולדתי. אפילו התקשרו אלי כמה אנשים. הבן מרחובות וארוסתו ואמא שלה וגם 2 חברות. הבן שלי שלח לי פרחים. רק ממנו עוד לא שמעתי כלום. עוד היום צעיר ובכל זאת הוא משאיר אותי במתח. לא שהוא נעלם הוא שלח למקהלה הודעות, קטע נגינה והיה עסוק מאוד בשריפה שכלתה את בניין הפילהרמונית בקישינייב בו הופענו לפני שנה. הוא גם יודע שיש לי יומולדת היום. לא יודעת למה הוא מתנהג ככה. מרגיז. אני אתנהג אליו אותו דבר

אווווו סוף סוף שמעתי ממנו. ירדה לי אבן מהלב. בינתיים אני עסוקה במענה לכל הברכות הבלתי פוסקות. לא משעמם לי בכלל

ולסיכומו של יום עוגה יין וקפה עם הבן מרחובות ארוסתו וסוסון כמובן. תם ונשלם יומולדת 67 בסגר. לא רע בכלל

הסגר הזה מטריף אותי. אני לא מסוגלת לכתוב בשלווה כרגיל. אבל אנסה

לסגר הזה אני קוראת סגר נתניהו. עוד ועוד עובדות מתגלות לי ששוברות את כל מה שבניתי עליו

ראשית ההפגנות. מסתבר שנתניהו נהנה מהן. טוב לא הייתי צריכה לצפות למשהו אחר. גם בעבר חשדתי שהוא נהנה מכל הרדיפה אחריו. אפילו אמרתי את זה לחברה. הוא היה אז שר התקשורת והיה יכול בקלות לסתום למלעיזים את הפיות. אבל הוא לא עשה את זה. הבנתי בהפוך על הפוך שהוא נהנה מזה. כך הוא מקבל מעמד של רדוף וזוכה לאהדה חסרת תקדים. בעצם גם המשפטים ההזויים שלו נותנים לו הרבה אהדה. הרי הוא ככ רדוף ומסכן ובאמת רודפים אחריו סתם. הוא באמת לא עשה שום דבר. ועכשיו יצאו כל מיני אירגונים בהפגנות נגדו. קורונה לא קורונה לא מעניין. הם צועקים משתוללים מתפשטים והוא מחייך מתחת לשפם. ככל שיש יותר הפגנות כך האהדה אליו גוברת. אז הוא יכול לעשות סגר בראש השנה ויכול לוותר על הריבונות ולעשות שלום. והעם צועק ביבי ביבי ביבי המלך. לא אדוני. אצלי גמרת. לא תסגור אלפי אנשים בראש השנה ובחגים. לא איכפת לי למה אתה סוגר אותי. אין לי את החשיבה המתוסבכת שלך. אני רק יודעת שביום הולדתי המתקרב אהיה בסגר. המלון שרציתי לנסוע אליו סגור. קלאבוטל אמנם פתוח אך ללינה בלבד. אין בריכות אין ארוחות אין שירות חדרים. אני מנסה לצאת לחול.  זה עדיין בהולד. אולי אלך שוב לים ואקנה עוגה. זה הכל. 

כן יומולדת ואני בסגר. בטח אחותי נהנית לה. כמו שאני נהניתי שיום הולדתה של אמי חל בתשעה באב. רואים פעם אני נהנית פעם אני נדפקת. shit . ואני אלך לבלפור ביום שישי אם זה יתאפשר