שנת 2021 עומדת להסתיים. היא לא היתה רעה במיוחד אבל אקורד הסיום צורם במיוחד. ואת זה סוחבים גם לשנה הבאה. בשנה הבאה אהיה לבד. לגמרי לבד. גם השנה הייתי לבד אך לא לגמרי. פה ושם היה לי אותו. הוא השתתף בחתונה של הבן שלי, הלכנו יחד לשחות בים, אני השתתפתי בבר מצווה של הנכד שלו… אבל נסענו לחול… וזה קרה בחול… כל התקרבות גרמה להתרחקות…. נכון לעכשיו אנחנו לא מדברים. בכלל. וזה עצוב לי כל כך. איך אומרים סוף טוב הכל טוב; סוף רע הכל רע וזה בדיוק כך. כל מה שמעניין אותי הוא שאנחנו לא מדברים. אני יודעת שהוא מאוד כועס עלי שלא באתי לחזרה. זה נטול פרופורציה. כל אחד מפספס חזרות ולא זוכה לתגובה כזאת. אני מצידי מאוד כועסת עליו. הוא התחיל עם מישהי והכחיש. אז יפה הוא הכעיס אותי אני הכעסתי אותו ועכשיו צריך לעשות שלום. מי יעשה את השלום הזה? אנחנו לבד לא יכולים.
חוץ מהסיפור איתו יש משהו? כן. אבל גם בסיפורים האלה הוא נמצא. הבן שלי התחתן. הקשר איתו לא משהו. אין מה לעשות. היא מכתיבה את הקשר והיא לא מתה עלי בלשון המעטה. מה לעשות. זה המזל שלי. הסיפור הידוע בין כלה לחמות. והבן נמצא באמצע. לרוב תומך בה. בשביל לשרוד.
נתניהו הלך. גם זה עצוב. המחירים עולים וזה עוד יותר עצוב
אז את כל זה ועוד אני לוקחת לשנה הבאה. הלואי ויהיה לי נכד.
ברוך בואך 2022. יש לך מספרים יפים. גם 2020 יש לה מספרים יפים....