החטא ושכרו

למה אני לא במחאה?

א.      כי היא מריחה מפוליטיקה ומטרות סמויות. כאשר אין דרישות מלבד "מהפכה", וכאשר עיקר הדרישות מופנות להפלת ממשלה נבחרת, הרי שאיני שותף. רבים מצביעים על חלק ניכר ממנהיגי המחאה כחברים בתנועות שמאל שונות, קיצוניות יחסית. אני לא רוצה להיות שם, אפילו שאני ממש לא ימני. אני מעדיף מחאה שלא מסתירה את מטרותיה האמיתיות תחת קוטג', בית, או אוהל.

ב.      כי היא נוגדת את התפיסה הכלכלית שלי. בקיצור נמרץ, אפשר לסכם את הדרישות לשינוי המצב כרצון לבניית מעורבות ממשלתית חזקה בשוק הדיור. אני איני קפיטליסט חזירי, אבל אני מאמין כי השוק החופשי הוא מנגנון האיזון היעיל יותר, וגם הדמוקרטי יותר. אני מבין כי השוק נכשל לעיתים קרובות, ואין לי בעיה בהסדרה ממשלתית מוגבלת כאשר יש כשל שוק, אבל לא נראה כי המצב בשוק הדיור הוא כשל שוק שדורש התערבות, ובכל מקרה: כשל שוק לא מתקנים באמצעות הרס השוק. הקמת שיכונים לזכאים ודירות להשכרה היא לא פעולה מאזנת שוק. היא הפיכתו לשוק נשלט ממשלתית, ולתוצאות הרות אסון בהמשך. בשנת 2015 יוכל לקנות דירה רק מי שמקורב לדפני ליף, או מי שמחזיק בכרטיס הצהוב של "ב' זה אוהל"?

ג.       כי אני לא שייך, כנראה, לקבוצת האוכלוסיה של המחאה. הם מדברים על אנשים שרוצים לשכור דירה בתל אביב ולא מצליחים, הם מדברים על כך שהמדינה בונה יותר מדי דירות גדולות ונותנת יותר לחרדים. לנו יש שני ילדים, כן ירבו, ואנחנו רוצים לגדול בדיור (לא, את המשכנתא על הדירה הנוכחית בכלל לא גמרנו לשלם, ונהיה צריכים למשכן את רוב משכורתנו לשנים הקרובות בשביל קניית דירה גדולה יותר). אנחנו לא מוצאים דירות גדולות למכירה בשוק. אלו שיש, עולות יקר – לא כי איזה שטן מעלה מחירים בממשלה, אלא בגלל שיש מחסור בדירות כאלו. חלק מההחלטות הנלחצות של ממשלת ביבי בתגובה למחאה היו לבנות יותר דירות קטנות. זו טעות, לדעתי, ובעיקר – זה רק יחמיר את המצב שלנו. אגואיסטי? לא יותר מאגואיסטים היפסטרים שחורי מסגרת משקפיים שרוצים "דיור בר השגה בתל אביב" כדי להמשיך ולגור ליד ספק הסמים שלהם.  

ד.      כי אני ירוק. הרצון לבנות במרכז פסול ולא מוצדק. הרצון לבנות בכל מחיר, מהר ועכשיו, עם וד"לים (כמו ול"לים, זכרם עדן) עם סופרטנקר או סתם במקומות שבהם חולדאי שולט, הוא נהנתני, תאוותני וחסר מעצורים. הוא גם מנצל את משאבי צאצאינו, אינו מפגין תכנון ארוך טווח, ובעיקר מהווה את האסנס של המחאה הנוכחית: אנחנו קולים, אנחנו פה, דה הל עם כל השאר.

ה.      כי יש קו ישר שמתוח בין ההתנגדות לחוק החרם לבין המחאה הנוכחית. כבר כתבתי על זה פעם, ואמצא את זה עם קישור בקרוב, שהשמאל הישראלי בחלקו לוקה בחוסר דמוקרטיה משווע. נכון, החלטת הרוב היא לא הכל בדמוקרטיה, אבל היא העיקר. נכון, צריך להגביל את יכולתו של שלטון הרוב לפגוע בזכויות מיעוט וזכויות אדם בכלל. אבל מה שנעשה בישראל הוא אחר: דעת הרוב נהפכה למשהו שאינו רלוונטי. הרוב קבע כי ביטוי השולל את קיומה של מדינת ישראל ראוי לשלילה באמצעים נזיקיים? שילך לעזאזל הרוב הזה. אנחנו חושבים שרק ביטויי גזענות ראויים להגנה כזו (ואף פלילית). הרוב אדיוט. מורכב ממזרחים, לא חכמים, ימנים וסתם לא קולים. צריך להתעלם ממנו. הרוב בחר את ביבי? נעשה הפגנה כיפית של קיץ, נגייס את אמצעי התקשורת ואת הטייקונים, ונקרא למהפכה. הרוב קבע שיש עדיפות לדיור למשפחות עם ילדים? אנחנו חושבים שיש עדיפות לדיור לרווקים במרכז. שילך לעזאזל הרוב. אנחנו ברחוב, אנחנו הצודקים, אנחנו נחליט.

________________________________________________________________________________________________

אה, שכחתי להוסיף את פינת הצאצא, שגדל והחכים ובעיקר נהיה אופורטוניסט פוליטי (ובעד אמא שלו, שתומכת במפגינים למרות כל נסיונות השכנוע האלימים שלי): "הפגנה, לא יודעים על מה, כי הדירות יקרות נורא. הפגנה, לא יודעים על מה, רוצים יותר כסף מהמדינה. הפגנה, לא יודעים על מה, רוצה שאבא יקנה לי עוד מתנה"