כדי לשלם את מס השפתיים הנדרש, אדגיש קודם כל כי אני לא בעד הרב מצגר בכל מחיר ובכל עניין. אם עשה מה שעשה, הוא ראוי לכל גינוי, הוא לא ראוי להיות רב ראשי, ואפילו לא הרב של צפון תל אביב. ניצול משרה, השגת טובות הנאה כאלו ואחרות, ובזבוז כספי ציבור הם מעשים אסורים גם ביהדות, בודאי לרב. אני גם לא חסיד גדול של מינויו, שהיה בו יותר משמץ של רצון להפחית את מעמדה של הרבנות הראשית.
אבל, דווקא הבג"ץ שהגיש היום ראוי לתשומת לב אוהדת. מצגר הושם במצב לא אפשרי: מחד, הוא לא זכאי לקבל שימוע מאחר ולא מוגש נגדו כתב אישום. מנגד, היועץ המשפטי בחר לא להסתפק בהחלטה על אי הגשת כתב האישום וסגירת התיק, אלא הוסיף וטען כי מעשיו מחייבים שיתפטר או לחלופין שיוחל בהליך פיטורים נגדו (הליך בעייתי משפטית, לאור העובדה שניתן להדיח אותו אולי מכהונתו כדיין אבל לא ממש ברור לי איך ניתן להדיחו מתפקיד הרב הראשי).
בכך יש לפחות לכאורה פגיעה בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים. זכות השימוע אינה סתם "פריבילגיה עודפת" לאח"מים. יש לה טעם וצורך לכל אדם, אבל טעם מיוחד לאנשי ציבור. היא מסייעת לאזן בין הצורך לבקר ולשמור על טוהר המידות אצל השלטון ואנשיו, לבין הצורך להגן על נבחרי הציבור ומשרתיו מהתנכלויות של האחראים לפעולות השמירה והביקורת. היא נועדה לאפשר להעלות מול המחליט את כל המידע הנדרש בהחלטה האם להגיש כתב אישום, שתוצאותיה כלפי איש ציבור די סופניות וקריטיות.
עכשיו, אם היועץ חושב שמעשיו לא מגיעים לרף הפלילי, או שאין די הוכחות מספיקות למעבר של רף זה, הרי שנהדר. אין צורך בזכות השימוע מאחר וההחלטה כבר נלקחה כנגד הגשת כתב האישום. אבל, אם אתה ממשיך וטוען לצורך שלו להתפטר או לפטרו, הרי שלפחות היית צריך, לפני הפרסום של ההחלטה, לאפשר לו שימוע או הליך דומה. לפחות היה צריך היועץ להעביר לעיונו את ההודעה המפורטת שפירסם, ולאפשר לו להתייחס, אפילו לכמה שעות, אפילו בכתב.
אי אפשר "ללכת עם ולהרגיש בלי".
אני לא מתנגד לרעיון ולצורך לפרסם דעה משפטית והנחיה מצד היועץ גם במקרה שבו לא מוגש כתב אישום כנגד איש ציבור אבל יש עדיין עניינים לא תקינים עליהם היועץ רוצה להצביע, להמליץ, או להנחות. להפך: זו חובתו, וכך ראוי. אני חושב שהיועץ הנוכחי אמיץ בהמשיכו מגמה זו, ובודאי שאין עניין להרפות את ידיו. אבל, העדר השימוע בנימוק הפורמלי שלא הוגש כתב אישום מעיב על ההחלטה הנכונה, ככל הנראה, של היועץ בעניין עצמו.
אסור שיהיה מצב בו איש ציבור יותקף ע"י גורם מכריע ומחליט, אפילו בצדק, בלי שתהיה לו הזכות המהותית להתגונן מראש, ולמנוע את התוצאות ההרסניות מבחינתו. זה לא נכון משפטית, זה עוד יותר לא נכון דמוקרטית. אנחנו לא רוצים לחיות במדינה בה לגורמים מסוימים בשלטון יש אפשרות מיידית לפגוע בנבחרי ציבור. וכן, רב ראשי הוא סוג של נבחר ציבור: הוא נבחר ע"י מועצה מייצגת, שנקבעת עפ"י מפתח מפלגתי מייצג, ולכן מהווה נבחר ציבור עקיף: כמו הנשיא, כמו נבחרים אחרים (ולא כמו היועמ"ש, שהוא איש ציבור, אבל לא נבחר ציבור, דרך אגב).
מה קרה ליועץ, השקול והמתון, שאני מעריך מאד את דעותיו, עמדותיו, יכולתו המקצועית וגם אופיו האישי? אני מעריך שטעויות כאלו קורות, והן ניתנות לתיקון ולא נוראיות כלל. אי אפשר להיות צודק תמיד, בכל דבר, בודאי שלא בעניין כזה שהוא "אפור" יחסית ונתון לשיקול דעת.
אני מקווה שזה לא סימפטום של התלהבות יתירה מניקוי אורוות, נוסח ההתנהגות (הלא כך כך סימפטית לטעמי) של מבקר המדינה הנוכחי. שחיתות יש, צריך לבער אותה, יופי. אבל לא באמצעות מסעי צלב. מזה, היה לנו מספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
