נינה מסדרת לי פוסטים איכותיים להגיב עליהם. הפעם, היא בחרה לסקור (בנימה שוות נפש משהו) את סוגיית הציבור הדתי לאומי ויום העצמאות הקרב ובא.
אני מסכים עם רוב הניתוח שלה, ובודאי עם התיאור של ההתקרבות המוזרה בין מסתייגי המדינה הד"לים והחרדים.
אבל אני חושב שנינה, ולא רק היא, מצמצמת את הציבור הזה ל"חרדלים", ודוחקת אותו לשולי התמונה, ולצערי, כבר מזמן זה לא.
גם אנשי מיינסטרים בציבור הדתי ציוני מתחילים להשיל מעליהם את הציונות, ולהשאר עם הלאומ(נ/י)ות. הסתכלתם סביב לאחרונה? בבית הכנסת, או בעזרת נשים, או סתם בגינה? זה כולל גם בנות במכנסיים, רחמנא ליצלן. זה כולל גם כאלו שלא מגיעים לתפילות בבית הכנסת בבוקר או בצהרים או בערב בימים שהם לא שבת, ומוכנים להתרחץ בבריכה מעורבת, אבל ההתנתקות היא "חילול השם" בשבילם. המדד הדתי, שהיא אמור להצביע גם על ההקצנה הלאומית, כבר אינו רלוונטי. המגפה פשתה בעדר כולו, ולא רק בשוליים, וזה למרות שרבנים רבים התגייסו בשבת האחרונה לכתיבת אפולוגיות רבות המסבירות מדוע, בכל זאת, ולמרות הכל, ותוך כדי סתימת האף, וגלגול לאחור, יש לדעתם לחגוג את יום העצמאות ולומר הלל (לא על המדינה שיש לנו היום, אלא על הניסים שקרו לנו בהקדמתה).
ואני עוד לא מדבר על זניחת הרעיון הדמוקרטי, שיש מי שמנסים להסתיר שהוא חלק מהותי מתפיסת הציונות הדתית מאז ראשיתה. הבחירות, ותוצאותיהם, יוק. אז הפסדנו. אז מה. כמובן, ישנה הדרך הקלאסית להתמודד עם הבעיה הדמוקרטית: "הרוב היהודי". אנחנו דמוקרטים, אבל כמו באתונה, ולא בהיבטים שאתם חושבים. יש מי שיש לו זכות להצביע, ויש מי שאין לו זכות. רק האזרחים בעלי הממון (או ברית המילה) יכולים להביע דעה, ואילו חוטבי העצים ושואבי המים, גם אם אלו יהיו רוב, אסורים בקביעת הדעה לגבי המדינה ודרכה. חבר שלי אף הגדיל לעשות לאחרונה כשהתמודד עם טענתי מולו כי יש כבר גם רוב יהודי לפינוי התנחלויות. הוא הסביר לי שקדימה הם מזמן לא יהודים (טוב, לפרס תמיד היתה אמא ערביה, ואשתו של אהוד גם שמאלנית, גם אמנית, וגם הילדים שלהם יחד עם אלו של הרצל בחו"ל), ליברמן בכלל מייצג את העליה הלא יהודית מרוסיה (זה היה לפני כשבועיים, כשליברמן נראה כמו שר בטחון הפנים הבא, שמוכן לפנות גם את רמת השרון, ולא אחרי הסיכול הממוקד שבוצע בו), והעבודה ושמאלה מעולם לא היו יהודים לצורך העניין. אבל הדרך שלו, היא כבר דרך מיושנת. זה כבר פסה לטעון "רק רוב יהודי יפנה יהודים מארץ ישראל". אני לא רואה את המוני הד"לים יוצא לרחוב על "רוב יהודי" שאיננו במקרה בו ההתכנסות תעבור ברוב רגיל בכנסת.
הטענה האמיתית, והטרנד הבא בציבור הד"לי, שיתחילו מיד אחרי שאולמרט יצייץ שוב לכיוון ההתכנסות, יהיו שלילת הדמוקרטיה ככלל. עזבו אותנו מרוב. כל רוב. משאל עם מעולם לא היתה דרכנו. גם אם רוב העם חושב ככה, הוא טועה. העם לא מבין, כי הוא אדיוט, ותינוק שבוי, וצריך להחליט בשבילו. זה חלק מתהליך הגאולה אפילו: שנים הסבירו לנו שכל הערבים שונאים אותנו ורוצים להשמידנו מאחר וזה חלק מהתהליך של מלחמת גוג ומגוג, ומהתקבצות הגויים נגד עם ישראל לקראת המשיח. מחר יסבירו שגם הגידול ב"ערב רב" בתוך עם ישראל הוא חלק מאותו תהליך. לא רק שאנו צריכים להלחם כל הזמן מול אויבים מבחוץ, רגע לפני האיש על החמור, אנחנו גם נהפוך לעם טיפש קולקטיבית, שצריך הכנה, טיפול נפשי, ומחנות חינוך מחדש לפני שיהיה ראוי לקבל את המשיח. מעתה אמור: אפי אינו המשיח. הוא רק המכינה הקדם צה"לית שלו.
נו, הצלחתי לדכא את הקורא היחיד שלי לפני חג העצמאות? אז זהו, שיש נקודה אחת מאירה בסיפור הזה. עוד לא העיזו לשחוט את יום הזכרון. עוד לא שמעתי רב שאומר שצריך לא להתאבל על חייל מגרש שנהרג לאחר מכן במילוי תפקידו, או שזה קרה לו בגלל שגרש את היהודים מאדמתם. את זה, צריך לאמור לזכותנו.
ואולי ימצא מי שיסביר לילדי בית הספר כי הסיבה שיש סרט שחור על הדגל במרפסת היא לאות האבל המעורב בשמחה של יום הזכרון ויום העצמאות, וד"ל.
הערב אני הולך לטקס יום הזכרון. אבכה שם על הנופלים, על המלחמות, ועל העדר השלום. אגניב גם דמעה אחת על המחנה שלי, שבלי שכול מאבד את עצמו לדעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
