החטא ושכרו

אחרי שכתבתי מה שכתבתי כאן וראיתי את שכתבו אחרים, חשבתי שעוררתי סערה סתם. בבית הכנסת אמרו הלל (בבית כנסת ליד לא). דגלים היו ברוב החלונות, אבל שוונצלך שחורים פחות. בעיקר כתומים. אמנם, המנגל המסורתי שלנו עם חברים בוטל, אבל מסיבות פרוזאיות, ואנו נקיים את מצוות החג במקום אחר, אבל יום העצמאות נראה כמתקיים. גם בתפילה בבוקר.

היום גם הקשבתי לשיחה שנתן הרב עמיטל בישיבת הר עציון שבגוש עציון (בלי שהייתי שם! נפלאות הפודקאסט!). נראה כי קולות המערערים על יום העצמאות הגיעו עד אליו, ולכן הוא הקדיש את שיחתו לחג להתמודדות עם הטענה שמדינת ישראל אינה יותר "ראשית צמיחת גאולתנו". הרב אמנם לא הסביר מדוע היא אינה יותר "ראשית צמיחת גאולתנו", ונראה לי שלשיטתו שלו עצם עניין זה לא הוכח, אבל הוא בחר לתקוף את הבעיה מכיוון אחר.

הרב עמיטל טוען כי הבטחות לגאולה מצד ה' אינן בלתי תלויות ומוחלטות. לא ניתן לטעון כנגד התממשות הבטחה אלוקית, כאשר עם ישראל מצידו לא קיים את הציוויים האלוקיים הנלווים (כמו עליה לארץ). לכן, התוקף של ההבטחה "ראשית צמיחת גאולתנו", גם אם יש שסוברים שהמדינה סטתה מדרכה באופן בלתי הפיך, עדיין קיים ותקף ונכון.

הרב עמיטל הביא דוגמאות נוספות למצב הזה מההסטוריה היהודית. השיעור שלו נגע בנקודות נוספות, שחלקן משיבות לטיעון הבסיסי של "הלכה המדינה". אבל דווקא התשובה הראשונה שלו נראתה לי מעניינת, כי היא מתמודדת עם בסיס הטענות החדשות כנגד המדינה. גם אם אתה סובר שהחלטות ראשי המדינה מוטעות, וגם אם איבדת את אמונתך במדינה ובעתידה, היא לא חדלה להיות "ראשית צמיחת גאולתנו".

וסליחה אם אני נכנס יותר מדי לטרמינולוגיה דתית, לקוראים חשופי הראש. הימים האלו עושים לי את זה, כנראה...

יאללה. בת הזוג מזכירה לי כי אנחנו הולכים להראות לצאצא מנגל כשר מהו. כמה מהמרים שבסוף היום הוא ידע לנפנף?