החטא ושכרו

הייתי צריך להבין שלהתעסק עם שיר דמע זה אומר להגיע לביצה הפרסונלית. ואני לא בלוג כזה! אבל, פטור בלא כלום אי אפשר. אתייחס לזה כאל מכתב השרשרת הראשון שהסכמתי להעביר הלאה בימי חיי.

פחדי הקמאיים:

1. ליפול. יש לי פחד גבהים בלתי מוסבר ומאד חריף. אני מסוגל להיות במטוס או בבנין גבוה, אבל כל דבר שיש בו אפשרות למבט ישיר, מתחת לרגלים, כלפי מטה, מערער את יציבותי. עד כדי כך הגיע המצב, שבקניונים מסוימים אני לא מסוגל לרדת במדרגות הנעות. לעלות כן, לרדת לא. אני יורד במעלית...

2. שהצאצא יצא החוצה מהדירה, ויסתובב בבניין בלי יכולת למצוא אותו. הסבר: הוא למד לפתוח את הדלת (עם המפתח הקבוע בה) ולצאת למסדרון. הוא יודע להכנס למעליות. ואני פוחד מזה שהוא יכנס למעלית, יצא, ולא יבין שזו לא אותה קומה. איך אמצא אותו? איך אדע באיזו קומה הוא? אני לא פוחד מכך שהוא יצא לכביש. הוא לא יודע לפתוח את הדלת הכבדה בכניסה לבניין. אבל אני פוחד שאני לא אמצא אותו. יש כאן בטוח משהו נסתר שאני לא מבין. לנסות טיפול?

3. לגלות בעצמי שאני מתחיל להאמין, לצערי הרב, שאין פתרון לתסבוכת הלאומית שלנו ללא שלום כולל. זהו. נגמרו האשליות. לא מלחמה חזקה ולא כיבוש יעזרו לנו להשיג עצמאות בטוחה בארץ הזו. תמיד נמצא עוד נסראללה אחד מתחת לשיחים או מעבר לגבול. בלי שלום כולל - ואני לא בטוח אם יש כזה - אנחנו נשאר לנצח מפותלים ונלחמים בפלסטינאים. ושלא תבינו אותי לא נכון: אני בעד חיסול הטרור (כוסית לזכר שרון!) ואני מוכן לומר שכל מחבל בפוטנציה הוא בן מוות. אבל מה זה יעזור לנו? זה מפחיד כשאמת כזו מתגלה לך. זה מפחיד כשאתה מבין כמה אנחנו רחוקים מהרוגע המיוחל. זה מפחיד כשאני מתחיל להבין שגם הצאצא יהיה חייל.

השרביט מועבר בזאת ללובשת'>http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=21865">ללובשת (שסירבה בעבר ובצדק, אבל זה לא פוסל אותה מלהיות מועמדת)

לפרת'>http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=1169&blogcode=4375517">לפרת משה (שגיליתי לאחרונה)

ולמרגי (שמישהו אמר לי שהיא לא קיימת, אבל אני מסרב להאמין).

זה מספיק טוב?