ערב שבת. על השולחן בכניסה לבית הכנסת המאולתר שבשכונה שלנו מוצבים עשרות גליונות של שבת, צבעוניים, מסוגים שונים, גוונים שונים, וגדלים שונים. השבת אין את "שבת בשבתו" שאני קורא ולכן אני לוקח רק את "קולך". בבית הכנסת אצל ההורים אני תמיד היחיד שלוקח אותו ומתהלך איתו בגאווה בלתי מוסתרת ומחכה שרק מישהו יגיד לי משהו. כאן, אף אחד לא שם לב.
אני מתיישב על כיסא. על הכיסא שלידי יושב חבר. הוא הביא קצת יותר גליונות שבת ממני. הוא לא בוחל בכל האחרים. מתוך אחד מציצה כותרת "על ההבדל בין יסכה ליבוביץ לבין נחמה ליבוביץ". הגליון הוא מעייני הישועה, תנועה להחזרה בתשובה בה חברים - בין השאר - הרבנים מלמד וחנן פורת. הכתבה הצבעונית טוענת שיש הרבה הבדל בין יסכה ליבוביץ שהגישה כתב אישום כנגד שי דרומי לבין נחמה ליבוביץ, שהיא - מסתבר - דודתה. אני מגחך - לא בגלל הקישור המופרך - אלא בגלל שכיף לי לראות שהם מאמצים לחיקם את נחמה ליבוביץ. חשבתי שהיא משוקצת בעצמה לדעתם בשל קירבתה לישעיהו, אחיה. אבל, כנראה שבמלחמה כמו במלחמה: נחמה טוהרה, וגם זו נחמה פורתא מבחינתי.
אני הופך את הדף אחורה. שם כותב פרופ' אחר שאת שמו לא אזכיר כאן הפעם כדי לא לכרוך אותו בדברים שאינם על דעתו על הדיון במשפט עברי בנושא לשי דרומי. אבל מה שמפיל אותי, והופך את ערב השבת לבלתי נשכח מבחינתי, הוא "מסגרת" קטנה לצד העמוד. שם מובאת קריאה רבנית לעשות שימוש בבתי דין של ממונות - פרטיים, כמובן - שישפטו לפי ההלכה. לא מדובר בבתי דין חרדיים רחמנא ליצלן, אלא בחלופה דתית - לאומית להם. עד כאן טוב ויפה. אני תומך בבתי הדין הללו ומעודד את השימוש בהם בין שני צדדים שמסכימים לכך.
מה שמשנה את התמונה זה הציטוט בראש. הוא מגיע מהמדרש לפרשת משפטים, פרשת אותו שבוע, והוא בערך - מהזכרון, ולא מעיון בגליון שוב: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: לפניהם ולא לפני גוים. וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו חלק לעולם הבא וכופר באלהי ישראל".
כלומר: הסיבה ללכת לבתי הדין הפרטיים אינה שטוב ששני יהודים דתיים שהסתכסכו יפתרו את העניין אצל מכריעים שמכירים את ערכיהם, אמונתם, ודתם. הסיבה היא שבתי המשפט של ישראל, ברירת המחדל, הינם אסורים ומהווים כפירה.
עכשיו נפל לי האסימון: זהו סופה הרשמי, לאחר פרפורי גסיסתה, של הציונות הדתית. כאשר מערכת המשפט של מדינת ישראל הפכה באופן מלא לערכאות של גוים - אחת מהמחלוקות העזות בזמנו עם הציבור החרדי - אין כבר משמעות לציונות הלאומית - דתית. היא מתה, ונקברה בקבורת חמור תחת הגליונות הללו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
