אולמרט איבד את האמון שלי. לא יודע האם כדאי לצאת מהארון, אבל די חיבבתי אותו עד עכשיו. אני גם לא סבור שהוא אשם במחדלי לבנון השנייה, אם בכלל היו מחדלים מדיניים כאלו. אני גם לא משוכנע עדיין שהוא מושחת - בודאי טרם שמעתי את חוות דעתו של היועמ"ש על התיקים הפתוחים כלפיו. אבל סוף סוף הגיע גם זמני להצטרף למקהלת רודפי אולמרט. ועל מה? על אודות בחור אחר שגם אותו פעם די חיבבתי.
אם יש דבר טוב שיצא מפרשת קצב, ובכלל זאת מעיסקת הטיעון, הרי זה העובדה שהטרדות מיניות אינן נחשבות לנורמה מותרת לגברים זקנים ובעלי שררה. נכון, לקצב אסור מה שלוויצמן (הטייס האשכנזי והמפא"יניק - שיר דמע, לא להרוג אותי) מותר, אבל גם בהתעלם מאפלייה זו טוב שאנו מבינים שללטף רגל של אישה ללא הסכמה כאשר אתה הבוס שלה, זו לא התנהגות לא נחמדה, אלא עבירה פלילית, שעונשה חמור ומחייבת התפטרות מהתפקיד הממלכתי.
אבל גם הדבר הטוב הזה נעלם כאשר ממנים עבריין מין מורשע למשנה לראש הממשלה. נשיקה, בודאי מול חיילת צעירה, בזמן דיון בממשלה על מלחמה, אינה רק התנהגות ציבורית מזוהמת במיוחד, אלא גם עבירה פלילית. טוב עשו כשהגישו נגד רמון כתב אישום, וטוב עשו כשהרשיעו אותו והענישו אותו. להחזיר אותו לממשלה, לתפקיד מרכזי? לעולם לא.
אם רמון, כפי שאומר אולמרט, חיוני כל כך למדינה - שיתכבד וייעץ לראש הממשלה באופן פרטי. כנבחר ציבור, מייצג עליון של השררה המדינתית - איני מוכן לקבל אותו, ודאי לא מיד לאחר ריצוי עונשו.
וכמובן שאיני יכול להבין את אולמרט, שטען היום שקרא את פסק הדין וראה כי בית המשפט מסכים למינויו של רמון לשר, בדיוק כפי שאיני מבין את אמירת רמון ש"בית המשפט כמעט אמר - מנו אותו לשר" (או בסגנון דומה). שניהם עורכי דין. הם אמורים לדעת לקרוא פסקי דין. זה ממש לא מה שכתוב שם.
המשנה לראש הממשלה, מינוח שגם בימים בתיקונם היה מגוחך בעיני, הופך להיות דקדנטי ומושחת. אם זה המשנה לראש, הראש כנראה גם מסריח.