שרת החינוך, יולי תמיר, הגנה על החלטת משרד החינוך לאשר הכנסה לתוכנית הלימודים של בתי ספר ממלכתיים במגזר הערבי של ספרים המתייחסים גם להקמת המדינה כ"נכבה", ומציגים את נקודת המבט הפלסטינית בסוגיה: "הספר נותן תמונה מאוזנת, שמאפשרת גם לילד הערבי לקרוא על הסיפור שלו". כמובן שהיא זכתה מיד לקיתונות של צוננים מצד גורמים בימין הישראלי. ח"כ זבולון אורלב, איש חינוך ותיק, אף הגדיל וטען כי מדובר בנכבה של החינוך הישראלי. אני מעריך את אורלב לרוב, ומנחש כי הקפיצה שלו היא חלק מחשבונות פוליטיים בלתי נמנעים - ככה זה כשאתה הולך לישון עם עקרבים באיחוד הלומי - אבל מסתייג מאד מדבריו. למעשה, אין לי אלא לאמץ את דבריה של יולי תמיר. הדבר חשוב בהיבט של מערכת היחסים של ישראל עם אזרחיה הערבים (איך בדיוק מצפים שיגדלו אזרחים נאמנים ברמה כזו או אחרת למדינה אם ספרי הלימוד בבית הספר מתעלמים - מוחקים - כל זכר מהתפיסה הלאומית שלהם, מהזכרון הקולקטיבי של דור הוריהם, מהעולם שהם רואים כל יום?). אבל אם אני יולי תמיר, ואני לא מפחד יותר מפוליטיקאים טפשים, הייתי מרחיב את העניין ומוסיפו לא רק לספרי הלימוד של הערבים, אלא גם שלנו, של היהודים - וגם של הממלכתיים דתיים. איך אפשר לחנך ילד, כאזרח נאמן במדינה, כאשר הוא נוכח ורואה השתקה בספרי הלימוד, כלפי מיעוט, כלפי עם אחר? איך אפשר לצפות מילדינו שיגדלו להיות אוהבי אדם, תומכים בזכויות פרט, מתמודדים עם אתגרים של מדינה דמוקרטית, אם הם רואים תמונה חלקית, בלי לעמת אותם עם תפיסת המציאות של הצד השני (אפילו אם אנחנו תומכים, כציונים - ונמשיך לתמוך - בתמונת העולם שלנו!). לדעתי, לא ניתן גם לחנך ילדים להיות יהודים במדינה יהודית בלי שיהיו רגישים לסבל האחר, לפגיעה במיעוט, לאומללות ולאכזריות שבהיות אנשים פליטים. לא משנה מי אשם. המנהיגים שלנו, יותר סביר המנהיגים שלהם, הצבא שלנו, יותר סביר הכנופיות שלהם - התוצאה, הפגיעה, האסון שלהם הוא ברור, שריר, קיים וצריך להיות ידוע.
העלייה לחומש, המתוכננת כבר כמה ימים, נדחתה משבוע שעבר ותערך השבוע, לקראת תשעה באב ובמהלכו. הבנתי כי רב אחד, שלא אזכיר את שמו מפאת כבוד הרבנות והתורה, הוציא פסק הלכה המתיר לעולים לחומש לשתות מים בתשעה באב. זה בסדר, הפסק לא הוצא עבור החיילים והשוטרים - לאלפיהם - שיהיו צריכים להנמק בחום, כולל בתשעה באב. הוא מכוון למפגינים. כוס מים בדרך להקמה מחדש של פטה מורגנה. אם יש סיבה לחורבן הבית ולגלות (ולא לחורבן חומש והגלות ממנה) הרי היא לפניכם. הדיון הוא על הסכין וטוהרתה, ולא על עצם הריב וריצת האמוק (הנה המדרש, מבבלי, יומא, דף כ"ג עמוד א', למי שרוצה להזדעזע מחדש ולזכור את ההסטוריה ואת הפרפרזה שלי...).
אין בעיה להפר את תשעה באב, את האבל, ולהפוך אותו להפנינג קיץ לצעירים לקראת גיוס או סתם לקראת קייטנה - בכל זאת, תשעת הימים, אי אפשר ללכת לים או לסרט. אין בעיה לגרום לאלפי משרתי המדינה, בניה ובנינו ובניהם, לשמור עליהם בחום הלוהט פן ימעדו בדרך לגבעה. הכל צודק בדרך לקידוש האדמה, לעבודה הזרה של השחיתות הלאומית שפשתה בציונות הדתית. בעצם, למה לנו להלין. נראה את מנהיגי הציבור הללו שולחים את הציבור לבנות מחדש את היישובים בעזה, בלי חסות הצבא. נראה אז איך עובדת השיטה. חמאס מול חמאס. אולי אז יבוא השלום.
חשבתם שאני ימני, הא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
