בימים האחרונים אני לא ממש אוהבת את ההתנהגות שלי.

שוב התחלתי להרגיש קצת אבודה ולהתרחק מאנשים ולהסגר.

לא רק זה, אלא גם פגעתי באנשים שממש קרובים אליי בגלל חוסר תשומת הלב.

אני מאכזבת אנשים וגם את עצמי.

אני לא רוצה לחזור על אותם דפוסי התנהגות ישנים, אני רוצה להשתנות.

אני רוצה להשאר ולא לברוח. להתמודד עם דברים ולא להתחמק.

הכנתי לעצמי רשימה של כל הדברים שאני לא מרוצה מהם והייתי רוצה שישתנו או דברים שאני רוצה להשיג.

מהדברים הקטנים ביותר ועד לדברים החשובים והמטרות הרציניות.

כל יום אני חייבת לממש לפחות דבר אחד מהרשימה ועם הזמן להתקדם עם המשימות והשאיפה הגדולה זה להשלים יום אחד את הרשימה.

זה לא יקרה ביום וגם לא בחודש, אבל אני מנסה.

כבר התחלתי בתהליך המימוש וזה מרגיש כאילו אני לומדת לרכב על אופניים מחדש. זה מרגש אבל מפחיד, אני מפחדת ליפול אבל בכל זאת

אני מנסה ומנסה.

כל החיים הם תהליך של התפתחות ולמידה ויכול להיות שגם הפעם אני אפול, החלק החשוב הוא לקום אחר כך, להבין מה עשיתי נכון או לא נכון

ושוב לנסות.

-

"לא רק שדבר אינו טוב או רע מלבד במחשבה שעושה אותו כזה, אלא שדבר אינו קיים כלל, מלבד המחשבה שמקיימת אותו"

                                                                                                                                                 סמואל באטלר

התחלתי לקרוא ספר די מוזר לטעמי - סופו של מיסטר Y / סקרלט תומס.

לפי הכריכה האחורית הייתי בטוחה שהוא יהיה בסגנון של צילה של הרוח, אבל הוא הרבה יותר ביזארי ואפל.

אני לא בטוחה שאני מבינה חצי מהדברים שאני קוראת בו ויש שם הרבה תאוריות פיזיקאליות ופילוסופיות, יש הרבה תעתועים

והעולם האמיתי מתערבב עם העולם הרביעי - עולם הרוחות והטלפטיה. האמת לא בדיוק נותנים הגדרה מדוייקת של העולם הזה,

אלא כל מיני הנחות של מדענים וחוקרים מהמאה ה19 וה20. אין אמת אחת והכל נראה בדיוני. קצת קשה לי לקרוא אותו כי אני לא רגילה לסוג כזה של ספרים,

כל שורה מאמצת אותי לחשוב ולהזכר בכל שיעורי הפיזיקה מהתיכון. כל כך הרבה דברים ותיאוריות נזרקים על הקורא בכמה

דפים וזה גורם לי ממש לרצות להניח את הספר ולהרהר על כל אחד מהם.

למרות זאת אני כל הזמן קוראת אותו כי מעניין אותי איך הדברים יתפתחו בהמשך...

מתישהו כשיהיה לי זמן ורצון אני ארשום קצת על הנסיעה לפראג, עכשיו המילים פשוט תקועות.