בזמן האחרון אין לי שום רצון לרשום. אני בד"כ רושמת ופורקת כשאני בסערת רגשות. או שרע לי, או שאני
מבולבלת ואני מנסה לעשות קצת סדר בראש, או כשאני מתרגשת יותר מידי ( ואז מתאכזבת...).
בתקופה האחרונה פשוט טוב לי. הלחץ ירד, אני יודעת שאני עובדת לפי הלו"ז שתכננתי לעצמי עוד
לפני שנים. אני מרגישה כמו במשחק טטריס כשכל חלק נופל למקום הנכון.
אני שמחה בשביל עצמי ובשביל חברים שלי שגם החיים שלהם מתחילים להסתדר כמו שרצו.
הרבה מתחילים סוף סוף ללמוד, אחת סיימה קורס קצינים אחרי מסלול של שנה וקצת, אחד התקבל
בפוקס לג'וב חייו.
לפני כמה ימים כשחזרתי הבייתה אמא תפסה אותי במטבח ואמרה לי את אחד הדברים שהכי רציתי
לשמוע ממנה. "אני ממש מחבבת אותו. את נראה שונה מאז שהתחלתם לצאת, מצד אחד הרבה יותר
רגועה ומצד שני עם יותר אנרגיות. זה נראה שטוב לך. לא כמו עם הקודם שהיית כל הזמן עצבנית, ואפילו
יותר טוב מאיך שהיית עם זה שלפניו."
קיבלתי את הברכה, בלי שבכלל ציפיתי לה. ובאמת הפעם זה שונה.
אני החלטתי לא ליפול להגדרות וציפיות ושאלות של מה אני מרגישה? האם זה יצליח?
למה אני ישר לא מתאהבת כמו פעם? מה יקרה כשאני אתחיל ללמוד?
ודווקא בגלל שהפסקתי לחשוב עם הראש ופשוט לתת לדברים לזרום, אני מתחילה להקשר ולא
להכנס לפאניקה.
הוא בחור נהדר ואני מנסה לשמור את זה לעצמי. לא כמו פעם שעברה שהכרזנו על זה בפומבי
וישר התרסקו. ואני פשוט מתה על המשפחה שלו ובחיים לא היה לי קשר כזה הדוק עם המשפחה
אחרי זמן קצר כל כך.
השבוע ניסע לטיול בצפון. זה תחליף לנסיעה נוספת לחו"ל, אבל אני מרוצה. בחיים לא יצא
לי לטייל בצפון לבד, ובחיים לא הייתי בצימר. הפעם לקחתי את המושכות לידיים שלי ותכננתי
את הסופ"ש החלומי שלי. מקווה שהכל יצא כמו שתכננתי.
הגעתי למסקנה שצריך לשמור על קשר כמה שיותר מינימלי עם האקסים. השבוע
ראיתי שניים מהם ולא משנה כמה מנסים להיות ידידים טובים, יש דברים שלעולם
לא יעלמו. רק לא ברור לי למה הם עושים לפעמים דברים שברור שהם יכאיבו, כמו לשלוח
SMS "עשה לי טוב לראות אותך היום". האם זה מתוך רגש פתאומי? חיבה אפלטונית? או רצון להאחז
בעבר?
ואני רואה איך זה משפיע על חברות שלי. לא שמנה כמה כל אחת מאיתנו מנסה לשחק אותה קרת רוח.
ככה זה - אקסים זה סיפור מסריח.
השבוע אני מסיימת לעבוד, אחרי 10 חודשים בחברה. נראה לי אני לא אקלוט את זה
עד המשמרת האחרונה שלי ביום רביעי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
