"כל כך הרבה אנשים מסתובבים עם חיים חסרי משמעות.
הם נראים ישנים למחצהת גם כשהם עסוקים בעשיית דברים שנראים להם חשובים.
זה קורה משום שהם רודפים אחרי הדברים הלא נכונים. אם אתה מנסה להכניס משמעות לחייך,
עלייך להקדיש את עצמך לאהבת אחרים, להקדיש את עצמך להקהילה שסביבך,
להקדיש את עצמך ליצירת משהו שנותן לך מטרה ומשמעות".
ימי שלישי עם מורי / מיץ' אלבום
אני מנסה לסדר לעצמי את הדברים בראש, להכנס לפרופורציות, להבין מה חשוב.
מה חשוב יותר? לעסוק במשהו שהוא רווחי מבחינה כספית או לעסוק במשהו שמעניין אותי
ומעשיר את העולם הפנימי שלי?
לנסות להספיק הכל כמה שיותר מהר או להבין קודם מה אני רוצה מעצמי.
אני מנסה למצוא את התשוקה שלי בחיים האלו אבל בינתיים אין לה זכר.
אני עסוקה מידי בחיי היום יום, בעצלנות, בחיי החברה, בחיי האהבה.
כל אותם הדברים שתמיד יהיו שם ובינתיים מפריעים לי לחשוב..
אבל איך אני אמצא את התשוקה שלי אם אני שוב נקלעת לאותה שגרה, אני לא נכספת
לדברים חדשים, לא מנסה דברים.
אני עושה את הרושם שאני עושה דברים, מחפשת, הולכת למקומות.. אבל כשמגיע הרגע להחליט אני בורחת.
החלטתי ללכת לראיון עבודה בכל העבודות האלו בחו"ל.
תמיד זה היה בTO DO LIST שלי. לטוס לקצה השני של העולם. לגור עם שותפים.
ללמוד איך זה לפרנס את עצמך. לקרוע את עצמי 6 ימים בשבוע 12 שעות ביום. לטייל. ללמוד שפה.
להכיר אנשים ותרבויות שונות.
אז עשיתי את זה והתקבלתי.
אם אני באמת רוצה אני תוך שבועיים-שלוש יכולה להיות שם.
ומיד מתחיל אפקט החרטה והנסיגה... איך אני אסתדר? מה אם יהיה לי רע?
מה אם יעבדו עליי? מה אם אני אהיה במדינה שאני לא רוצה להיות (לא תמיד יש שליטה על זה).
עדיין אני חושבת שזה משהו שחשוב לי לעשות אותו. אני אנסה לברר כמה שיותר, להשוות בין חברות,
בין ארצות וכו'...
חוץ מזה נראה לי אני אדחה את הלימודים בשנה או סמסטר. עדיין לא בטוחה מה אני רוצה ללמוד.
גם אין לי מספיק כסף כדי לממן את הלימודים והמחיה. ואני חושבת אולי לנסוע לאנשהו רק כדי לחשוב.
מן טיול "אחרי צבא".
ובינתיים משהו חדש התחיל. אני לא יודעת אם זה ילך, אבל לפחות אני יותר מפוקסת עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
