חזרתי לכתוב..

מה שהיה פסקה רומנטית להפליא שמתישהוא בעבר כתבתי בכזה רגש וכוח, הפך בימים האחרונים לסיפור קצר, בן 3 עמודים בנתיים, שממשיך להתמלא בקורות חיים של ילד שלא נמאס לו.. חח ולא נמאס לי..

המוזה חזרה אלי, בדמותה של ילדה מדהימה שגרה עשרים דקות הליכה ממני.. ילדה שעוד משאירה אותי שפוי איכשהוא, רק השם יודע איך ( ..."אבלל אני חמודההה!!".. אחח בייבי...אם רק ידעת כמה...)...אני יושב וממלא שורות ריקות על גבי שורות ריקות במילים שלפני רק חודשיים יכלתי לחלום עליהם, יכלתי לקוות להם, אבל עכשיו? כאילו כלום, כאילו אני חיים נחמן ביאליק *הגזמה*, כאילו מאז ומעולם אני כותב את קורות חיי במשלב גבוה ובצורה ש.. ש... משקפת את מה שאני מרגיש מכל אספקט בחיים המבאסים האלה...

בנתיים זה לא יגיע לפה, אולי קטעים קצרים, וגם זה בספק... אבל רק הידיעה שאני קורא משהו, שכתוב בו עליי ועל מה שעבר עליי בחצי שנה (בערך) האחרונה, מנקודת מבט שלי, ומזווית הראייה שלי, משאיר אותי גאה ברמה שתקפיץ לי בכמה ס"מ טובים את האגו, אבל תוריד אותו בחצי כמות כשהיא תשלח את המצפון שלי חזרה הביתה, גם ככה הוא לא תפקד כמו שצריך במקרים מסוימים (אף אחד לא אמר שאני גאה בכל מה שעשיתי... בטח שלא אני)

מי יודע, אולי משהו כן ייצא ממני

אני יודע שאני צריך לפרט ולהמשיך, אבל לא עכשיו, לא ככה.. מבטיח מחר (סעמק כבר 5, וכולי מת פה )...

וואלה בייבי, תרגישי טוב.. מקווה שאת בסדר יפה שלי :P

וכן, את אחד האתגרים היותר קשים שעברתי (אתגרים זה בריא, לא?)

וכן, את שונה מכל הבנות שהכרתי

אבל איפהשהוא, איפהשהוא את כמו מלאכית שומרת.. רק שמרי עליי, כן? ;)

אין לי שמץ של מושג איפה זה, רק שזה בישראל חח.. אבל תמונה חזקה, תודו, עוד אחת שמצאתי שהיא של גלעד בן ארי, הבן אדם פשוט תותח על.. פשוט מגביר לך את החשק ללכת לראות איזה שקיעה בים (רצוי לא לבד :P) :

עריכה מאוחרת: