| 3/2007
ואין לי כוח להמשיך הלאה
עזבו להמשיך הלאה, אין לי כוח להמשיך למחר..
לא יודע למה, זה כל כך הרבה דברים.. "ערבוב", כמו שחן קראה לזה (היא באמת קראה לזה ככה, לא? וואי נראה לי אני עייף מדי חח)
הקיצר, כל כך הרבה דברים מגעילים ישבו לי על הראש, ביניהם לחצים שיש לי בחזה בשבועיים האחרונים ובאים לי בבומים כאלה.. לא יודע, אולי באמת אני צריך לנוח מהכל, אולי באמת אני צריך להירגע רק חבל שאין לי מתי
ויש לי כל כך הרבה מה להגיד, באמת, ויש לי כל כך מה לספר- על ה"מסיבה" של יבגני, ועל הריסון שהיה לי כשהייתי אצל חן חח, ועל הנהיגה ועל הלימודים ועל המשפחה ועליי ועל השם יודע מה... אבל אין לי מצב רוח, אין לי כוח.. בכלל היו כמה דברים שבאו לי בבום בימים האחרונים ואני רק חושב עליהם, אני רק מנסה להעיף אותם מהמחשבה שלי כי אני יודע שהם לא עושים לי טוב.. אבל וואלה אני כבר לא יודע מה לעשות, אני כבר לא יודע מה להרגיש- אין לי כוח, באמת שאין לי כוח..
וכן.. נהניתי כל כך כשיבגני ארגן סנוקר.. למרות שזה מקום שאני מכיר בעל פה, הסקורס אף פעם לא מאכזב ותמיד כיף שמה, תמיד טוב להיות שמה עם חברים (בעיקר כשצדי ואבישי לקחו שולחן לא רחוק, אז גם אותם ראיתי באותו ערב).. אי אפשר לבוא לשחק סנוקר ולהרגיש עדיין מבואס, שעדיין לא כיף, שעדיין רע לך- זה המרפא הטבעי, אחרי אמונה..
בגלל זה היה כיף, נהניתי עם חברים שאני לא רגיל להיות איתם, ונהניתי בכלל, דבר שהייתי מאוד צריך לאור כל החרא שאופף אותי בחוסר טאקט בזמן האחרון..
וכן.. נהניתי אצל חן, הרגשתי טוב והיה לי טוב.. מותר לי, לא?.. וגם אם חזרתי מת, וגם אם הייתי גמור, עדיין יצאתי בהרגשה טובה- כי היא עושה לי טוב, גם אם היא לא רואה את זה, היא באמת עושה לי טוב.. ואני מקווה, רק מקווה, שאני נותן לה את אותה ההרגשה.. כי שיחות טובות לא היו לנו בימים האחרונים
למה מקווה? well כי אני לא יודע מה היא מרגישה.. אני בקושי יודע מה אני מרגיש חח.. אני רק יודע שכשאני מחבק אותה פתאום אין דברים רעים באופק.. פתאום החיים עוצרים, בלי לימודים וחברים ומשפחה ושאר דברים שחוזרים לבאס אותי כל פעם מחדש.. פתאום יש אור בקצה המנהרה, גם אם הוא נראה סתמי, זמני וממש לא רציני (זה סתם חיבוק, אני יודע.. אבל זה חיבוק שיש לי רק פעם בשבוע.. רק פעם בשבוע)..
ושלא תחשבו שיש לי חסך בחיבוקים או משו חח, פשוט בחיים יש חיבוקים שלא מוותרים עליהם, וגם אם אני נשמע הומואי לגמרי ואני עייף מת, לפעמים מתוך עייפות אומרים את הדברים הכי ברורים אז אני מקווה שתבינו אותי- אני רוצה להמשיך את זה, כמה שיותר, גם אם עולים דברים שלא הכי מסכימים עליהם וגם אם יש אי הבנות.. כי אני לא אחד שמוותר בגלל שטויות... ואני יודע שלפעמים נראה שכן..
אבל בסופו של דבר, אני לא אחד שמוותר בגלל שטויות
אז לא נעים, ולא נחמד, וכואב וקשה וממש לא כיף לי כרגע, ועם לחצים בחזה, עם צעקות מכולם, עם חרא הרגשה ועם נכשלים מכל כיוון- ממשיכים הלאה, כי זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות, זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות..
סעמק, ברגעים כאלה אני רוצה לעצור באמצע הדרך האינסופית הזאת, לעמוד במקום, לסנן כמה קללות ופשוט לעצור, גם ככה לא רואים את הסוף של הדרך מקדימה, אז לאן עוד יש לי להמשיך?
נו טוב, תהיו אופטימיים, בסוף כולנו מתים :P... חח נכון בייבי?
ברוכים הבאים לאילת אנשים.. כמה שיותר חם ומסריח פה, ככה יותר נחמד להיות במקום מרוחק ונחמד כמו אילת.. פשוט בא לי על המקום הזה..
עריכה מאוחרת:
...
*שאיפה, נשיפה*,
*שאיפה, נשיפה*,
*שאיפה, נשיפה*,
*שאיפה עמוקה*...
אאעהעהעהעהע!!!$%@^@#^&#$^&@#^%@%&^@!#^&@#%^$
די.. אני לא יכול יותר... נמאס לי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
