פוסט ארוך קצת, ואז הולך לסיים את הביוטופ הרקוב הזה..

אז נתחיל, shall we?

חן, היא כנראה ההתחלה בכל הסיפור הזה.. לא הייתי פה הרבה זמן אז אני אתמצת (שלא תצטרכו לקרוא ארבע עמודי פוליו, אבל עדיין תהיו מעודכנים :P) מילדה שפעם אגנרתי לשבועיים (עזבו, סיפור ארוך), לידידה, לקשר, לידידה שוב פעם.. והכל? בלי לפגוע בה, כי לא חשבתי שאני אצליח

היינו בקשר, היה לנו משהו "מיוחד" אם תרצו לקרוא לזה ככה, כי הגדרה לא ממש מצאתי לזה, אבל יום שישי סיימנו את זה, בלי לזרוק אחד את השני, בלי שמישהו יגרום למישהו לבכות, בלי אכזבות, בלי פרידה ממשית, בלי כלום.. אז מה היה כן היה שם? הסכמה שזה לא הולך בינינו ונועדנו להיות ידידים, שפיכת לב משנינו, הורדת אבן ע-נ-ק-י-ת מהלב מצידי, שכיבה על הקבר של סבתא שלה (לכו תבינו) והרבה כיף, באמת שהרבה כיף.. מה שלא היה לנו כשהיינו בקשר.. מי יודע, אולי באמת לא נועד להיות בינינו יותר מזה

היא חזרה הביתה בהרגשה טובה נראה לי, נראה לי.. היא פחדה לפגוע בי כנראה, פחדה שאני אקח את זה קשה, מה שאני פחדתי ממנו עד שגיליתי (עזבו איך) שגם היא לא רואה אותנו בתור חברים. אז וויתרנו, אז הנחנו את זה בצד, אז נשארנו ידידים אחרי הכל *כמו שצריך* ואני? חזרתי הביתה בהרגשה טובה, יחסית, משוחרר כמו שהייתי כל הערב, זורם עם החיים האלה לכיוון לא ידוע עדיין.. אבל מה, אופטימי, תמיד אופטימי

האמת, לא הייתי בהרגשה טובה רק בגלל שזה נגמר בנוחות, אלא בגלל שהיא לא נפגעה.. היא לא נפגעה, וזה שיא אישי חדש מבחינתי, באמת שזה שיא חדש מבחינתי, כי תמיד ראיתי את עצמי, בייחוד אחרי הקשר עם בר, כאחד שלא מסוגל להיות בקשר רציני עם מישהי בלי שבסוף היא תיפגע, בלי שברגע כלשהוא בקשר שלנו היא לא תבכה או תשנא אותי או משו כזה.. לא בצורה רגילה, לא בצורה נורמלית, אלא כמו שרק אני יודע, כמו שרק אני מסוגל, כמו עם בר וכמו עם יערה בזמנו וכמו עם כולן, ממש כולן..    ובחיים לא התכוונתי

אני לא יודע, אולי זה דף חדש, אולי זה משהו שלא היה בי קודם ומגיע בנוסף להתנגדות הבלתי מוסברת לאיחורים שיש לי בזמן האחרון (לא איחרתי לאף שיעור נהיגה, חוץ מפעם אחת שהתבלבלתי בשעה.. ואתמול, אחחחח אתמול, באתי לעודד בלי לאחר, בלי להתקשר אליו דקה לפני זה ולהגיד לו "עודד, שמע אחי, אני עכשיו יוצא, עשר דקות אני אצלך"...) גאה בעצמי? כמובן, אופטימי לגבי האיחורים? תנו לי זמן לחשוב על זה

ולנושא אחר..

זהו, נגמרו הלימודים, נגמר בית ספר, נגמר תיכון, נגמר החרטא- ככה שעוד 3 חודשים צבא, עוד 3 חודשים מדים...

נגמרה התמימות אחים שלי (ואחיות שלי ;) )

ומה אני מתכוון כשאני אומר "נגמרה התמימות?".. אני מתכוון לזה שהילדוּת הזאת נעלמת מאיתנו, נעלמת מהר, מהר מדי, בדיוק בשביל הצבא.

היום, 10 בבוקר, אחרי שיעור נהיגה כפול, הלכתי לקנות נעליים (puma arashi.. יפייפיות), ובדרך עברתי ליד הספורטק בנס ציונה.. השם לא אמור להגיד לכם הרבה (גם ספורטק" וגם "נס ציונה" חח, אך אחד מהם לא באמת חשוב בחיים האלה :] ) אני רק אציין שיש שמה מרחב דשא די גדול, ומעין מיני גן חיות- מה שאוטומטית כמעט, מביא לשמה ילדים קטנים עם ההורים הנגררים שלהם...

ואני, אני הולך דרך הגן חיות, כולי עייף, כולי מבואס מהידיעה שיש לי ביוטופ ועבודות הגשה על הראש, כולי שבוז מזה שאני צמא, רעב, קשה לי, עייף לי, חולה לי ואולי, אולי קצת בודד לי (כי ה-mp4, חברי הטוב, הלך לעולמו.. עליו השלום).. אבל הולך, עובר דרך כלוב של קופים, של מכרסמים, של תוכים, וכולי שבוז... ממשיך לאורך עוד כלוב, ועוד כלוב, ולא משנה כמה החיות חמודות, אני עדיין שבוז (ושתדעו, חיות עושות לי את זה :P).. רואה ילד קטן מאכיל יען, רואה מישהי כוסית עם תינוק, ועדיין טיפה'לה שבוז.. ואז, אז אני רואה אבא אחד שמתמסר בכדורגל עם הילד שלו, עזבו את זה שכשהילד ניסה לבעוט בכדור הוא נראה כאילו הוא נערת גומי בלי מרפקים ובלי ברכיים (וכנראה גם בלי יכולות מוטוריות.. אני ממליץ על כיסא גלגלים :] ), עזבו את זה שהאבא היה כל כך מרוצה מעצמו שלשניה חשבתי שהוא אייל ברקוביץ' שמבטיח לנו עוד דאבל דמיוני בדיחות כדורגל, חה חה אבל היופי הזה של הרגע, החיוך של הילד הקטן, המבט בעיניים של האבא שמרמז יותר מכל שזאת לא עוד סצינה קלאסית מסרט תלוש מהמציאות- מבט שמרמז שטוב לו, לא משנה כמה הבן שלו לא יודע לבעוט, ממש טוב לו, לא משנה כמה יש לו מינוס בבנק ואשתו בוגדת בו והכלב נדרס והבית מעוקל ופיטרו אותו ושרפו לו ת'פטמה והוא גילה שאמא שלו זה בעצם אבא.. לא משנה מה קורה איתו, הוא היה מאושר, אושר רגעי, תמים כזה

ואני, במלוא תפארת 18 שנות חיי, הרגשתי מבוגר באותו רגע, חושב לעצמי "בואנה, איזה חמודים (אבל אני ממהר, צריך להגיע לסידורים *תירוצים תירוצים*).. אם היה לי זמן הייתי תופס את הכדור שעף לשניה ומוסר לילד הקטן, הייתי עובר ליד אחד מהילדים שמה ועושה לו פרצוף מצחיק (שיצחק... מה, אסור?), הייתי...  הייתי....  הייתי עוצר את העולם ונשאר צעיר לנצח.. שניה לפני שנסיים להתבגר"

נ.ב.

לבנות שמביניכם, וואלה לא פעם ולא פעמיים (נראה לי 4) בימים האחרונים פגשתי בנות שאני מכיר וחשובות לי ופשוט נאיביות לגבי בנים.. אני לא מזכיר שמות, אני לא בא להטיף, אני לא בא להביך ואני לא בא כלום- רק להזהיר אתכן.. אל תהיו נאיביות, בנים לוקחים את זה בחשבון (ומתכננים על הנאיביות שלכן), הם יודעים שאתן סומכות עליהם ושאר שטויות כאלה...

עצה שלי, אל תכנסו למקומות שלא תוכלו לצאת מהם.. וואלה יש לכן אינטואיציה מספיק חזקה כדי לדעת מה קורה ולדעת איפה תיפגעו מבנים יותר ואיפה פחות.. סמכו על החושים שלכן ladies, תאמינו לי שזה עדיף

ברגע שזה היה אחת, זה היה לא נחמד

ברגע ששתיים עושות את זה, אז משהו רקוב פה

ברגע ששלוש ויותר עושות את זה, זה כבר מגפה.. אז שמרו על עצמכן בייבי, ונדבר בהזדמנות (חח איזה ניסוי של עולה חדש)