קצת על עצמי וקצת על אחרים

ימי הערב של ספטמבר מזכירים לך, שהחום המהביל של הקיץ עומד לפנות את המקום לערבים קרירים יותר, של תחילת הסתיו, של טיפות ראשונות ושל בקרים קרירים, שבהם הדבר האחרון שמתחשק לך, הוא לצאת מהמיטה.

ובמין ניגוד מפתיע, דווקא אחרי חודשים ארוכים של שקט ושלווה, פרצה בתוכי סערה, כמו רכיבה אל סוס דוהר, בגו זקוף וברוח שממלאת אותי ומדריכה אותי לאן ללכת ולאיזו פניה להסיט את מסלולי. בניגוד לשנה האחרונה, שהייתה מלאה בשאלות שלא נמצאות להן תשובות בעולם הזה, היום אני יודע, כמין פאזל מלא בחלקים קטנים שהופכים ומתבהרים לתמונה כוללת וברורה, כך התשובות שלי מתגלות לאט, אבל ללא הרף, הולכות ובונות את עצמן לתמונה גדולה יותר.

אולי הדבר הכי אלמנטרי הוא להקשיב לעצמך, אבל לפעמים, נראה שזו המשימה הקשה מכולן. להקשיב, להבין, לדעת ולבחור.

גורל.

לא מעט פעמים אני תוהה על הרגעים שמזמנים לי החיים האלה, כמו ההשכמה המוקדמת השבוע ליללות חתול מלאות פחד. אובדן השליטה שבקע מהן, גרם לי לפקוח עיניים חמש דקות אחרי השעון המעורר, שניסה לעשות את אותו הדבר, ללא הצלחה יתרה. התעוררתי. שטפתי פנים, קפה, פרוסה עם גבינה ועיתון. מקלחת, שיניים, מכנס, גופיה וחולצה מכופתרת. התיק היה מוכן ויצאתי לדרך, לעוד פגישה ועוד לקוח. ירדתי למטה והיללות המשיכו. חיפשתי בעיניים, אלה היו יללות של גור קטן שלא הצלחתי למצוא למרות שביקשתי. יצאתי לדרך והחתול הקטן לא זז לי מהראש, גם כשדיברתי על כתבות בעיתונים, תדמית ועוד כמה עצות שמכרתי בכסף.

כשחזרתי, כמה שעות אחרי, היללות היו חלשות יותר, באות לסמן שגם למי שנאבק בגורלו שלו, לפעמים נגמר הכוח. חיפשתי אותו שוב ושוב ואז מצאתי. השובב הקטן עלה על עץ מלא בענפים, עלים יבשים, ומחבואים, ועכשיו הוא מפחד לרדת. ניסיתי למצוא את אמא שלו, אבל היא לא הייתה באזור, אז הפשלתי שרוולים, שוכח לרגע מהאלרגיה שלי ועולה על העץ.

הוא ניסה לנשוך, לשרוט ולהילחם ביד הזרה הזאת שביקשה להציל אותו, אבל הוא נכשל וזכה בחיים. הורדתי אותו למטה וליטפתי, רגע לפני ששיחררתי אותו הלאה. בדיוק חצי שעה אחרי זה, ראו אותו אמא ובת קטנה וחמודה, שהחליטו לאמץ אותו.

גורל, הוא עניין שיכול להתהפך גם בדקה אחת.

סופשבוע נעים,

יואב.