קוראים יקרים שלום, למגיבים ולמבקרים שבינכם, תודה רבה. מכל הלב. אני מעריכה את התגובות הכנות שלכם והן רק גורמות לי לחשוב איך לכתוב את הסיפור הזה בצורה מוצלחת יותר. חוץ מזה, רציתי גם להודיע דבר מה...בעקבות שינויים בטיוטת הסיפור (כדי שתהנו ממנו יותר 
) ייתכן ותראו שינויים בשמות/בחלוקת הפרקים וכו'. לכן, אם יש משהו לא ברור או שנראה והתבלבל לכם, פנו אליי בתגובות. וההודעה הזו אינה רלוונטית לפרק הזה. קריאה קסומה ומהנה 
פירוש המילים המודגשות בסוף הפרק!
"אבא..."
לפניהם ניצב אדם בא בימים וגבה קומה. נוכחותו הנשגבת נשאה עמה ניחוח בינה ועֹז. כפור עיניו שזר בתוכן ריחוק מנפש אדם פשוטה, כאליל המקורב ליקיריו אך אינו קרוב לאיש. כִתרו כרוך סביב שיערו המאפיר וזקנו הכסוף כסהר פלאי. עורו הצח כשלג ופניו חרושות הקמטים העידו על חוכמת חיו ארוכת השנים. מלבושיו המלכותיים שוו לו מראה נאור; מכנס שחור רחב שוליים מכוסה בחולצה לבנה בעלת כפלים. נעליי עור שחורות הבוהקות ממרחקים, על ידיו ענד תכשיטים רבים ואף צמיד המזוהה עימו ולבסוף גלימתו האדומה המכסה על כל על אלה ונמשכת מרחק רב עד לעקבי רגליו האיתנות.
"יקרות, זה הוא אבי המלך, קורבוס אופיוכוס אנדרומדה," הורתה לירה על אביה.
ג'ון, דניאל ויוקי נחפזו לחפות על פניהם הגבריות בעזרת פאותיהם המקורזלות.
"אבא...הרשה לי להציג את האורחות הראשונות מן שנים עשר הממלכות הרחוקות. אלה הן יוקינה דוֹרַאדוֹ מממלכת לִינְקְס," המלך הניד ראשו לעבר יוקי באישור.
"וזו היא... ג'וזפינה פִּיקְטוֹר" מאלתרת לירה בפראות כאשר מורה בידהלעברו של ג'ון, "הבאה מממלכת קוֹרוֹנה אוֹסְטְרַאלִיס." היא נשמה לרווחה למראה אביה המהנהן בראשו שנית; היא המשיכה:
"ושלישית במספר, דַנְאֵלָה ס...סֵיטוּס! מממלכת אוּרְסָה מַאג'וֹר."
המלך אופיוכוס זקף גבותיו הכסופות למשמע השם שלירה העניקה לדניאל, שפתו הסתלסלה והוא אמר בלגלוג: "דנאלה סיטוס- הגברת דווקא נאה למדיי".
"תודה," השיב דניאל בקול המתיימר להיות נשי, לירה חייכה לאביה.
***
"קדימה, מהרו, אנו מאחרים למשתה!" זירזה לירה את השלושה המשתרכים במבוכה. דניאל הדביק צעדיו ללירה-
"למה דווקא אני קיבלתי שם שפירושו מפלצת ים?" רטן. קולו של יוקי נשמע מאחור- "אל תתלונן. זו הפעם השנייה, שהיא נתנה לי שמלה ורודה; ורוד פוקסיה לא פחות!"
"הו, יוקינה עלמת החן!" לעג לו דניאל, "אל חשש, פאבו ירקוד עמך בכל גוון שתלבשי!"
"בנים, או שמא עליי לומר בנות, עלולים לשמוע אותנו, אנו לא רוצים להראות חשודים יותר. הסכימו איתי שאנו כבר מעוררים עניין רב" אמר ג'ון.
"בייחוד את יוקינה!" קרץ דניאל.
הרביעייה הגיעה לשערי המשתה.
"הו, לירה אן, בת המלך, הינך נאה כתמיד וחיננית יותר מאי פעם!" בירך שומר שערי הזהב. פניהם של הבחורים הביעו פליאה. אולם רחב ידיים נפרש לפניהם כקשת ענוגת צבעים. רצפה זהובה קרנה בהשתקפות פניהם, שטיחי קירות ארוגים
חיממו חללי האולם הדוממים. וילונות קטיפה לטפו לחלונות פסיפס מהודרים. במרכז החדר ניצבו שולחנות עץ מגולף אשר השתרעו למרחקים כאשר לצדם, על כיסאות בד משיי, ישובים אצילים ואנשי דת מתריסר הממלכות הקדומות.
על פניהם ניכרה הבעת התנשאות וחוסר שביעות רצון ונדמה היה כי המלך אופיוכוס, הישוב בראש השולחן, מעוניין בפשרה ואחידות מחשבה בין יושבי המקום. ג'ון הבחין בדיוקנותיהם של אצילים אשר היו תלויים גבוה לאורך הקירות המוארים באור גבישים. בצעדיו השלווים הוא החל לבחון בעניין את הדיוקנאות, אך לירה לפתה בזרועו-
"אני חושבת שיהיה משהו שיעניין אותך ואת השניים יותר," אמרה והובילה אותם אל אפלוליות המסדרון. להבת הנרות הקרינו חמימות אל המסדרון המתמשך, היא עצרה. היא הביטה מעלה, אל הדיוקן גדול הממדים, נשימותיהם נעתקה: נראה והאדם שזכה לצייר את אותה אישה שמימית, אכן הדגיש יופייה ועדינותה בצבעיו הלבנים. פניה הקורנות מוסגרו במסגרת שיער שחור ושופע, לחייה סמוקות כעלי כותרת ורדים העידו על עזות לבה ונחישות. על שפתיה ניתן היה להבחין בחיוך מסתורי, אשר החביא בתוכו; אוצרות חוכמה לכל הדורות. אך הדבר אשר גרם לשלושתם לפלוט קריאות יראה היו עיניה. הן היו בגוונים הלקוחים מן מצולות האוקיינוס השליו, שוזרות בתוכן טוב לב ואהבה.
"זאת...קסיופיאה?" שאל דניאל המהורהר. לירה הנהנה בראשה.
"זה לא הכול," היא אמרה לשלושה. היא שלפה מכיס גלימתה מפתח חלוד, וסובבה אותו במנעול סמוי שנראה על צד מסגרת התמונה של קסיופיאה. מאחורי גב התמונה התגלה מעין חלון זעיר המחביא בתוכו מספר רב של תיבות עתיקות. היא הושיטה את ידיה ולקחה תיבה קטנה המעוטרת בקישוטים סמליים מרהיבים העשויים כולם מזהב. בזהירות ובכבוד, פותחת אט אט את המכסה המעביר במסדרון חריקה קלה. לפניהם התגלה דבר הנראה כתליון. זה היה התליון היפה והמפואר שראו מימיהם. בצבעים שלא מן העולם הזה, צויר עוף החול פורש כנפי להבות. לירה התבוננה בתליון בעצב.
"עוף החול היה סמל ייצוגי של המלכה הדגולה קסיופיאה..." היא אמרה, "גם בכל מקום שהיא נראתה, הוא היה שכן משמאלה, ימינה ולפעמים אף מעל מרומי ראשה. מזמוריו היו לקוחים מ הן העולמות האבודים ביותר, נושאים עמם שלווה, אושר המהולים במעט צער...הו, שמעתי סיפורים כה רבים אודותיו. הוא נמוג יחד עם קסיופיאה." היא השיבה את התיבה למקומה, נעלה במפתח את המסגרת של התמונה והמשיכה: "אתם יודעים, המלכה קסיופיאה נעלמה, כמו כוכב השמי הליל. כנראה שהיא לא באמת שם, אבל אנחנו עוד רואים את מאורה, למרות שהוא כבה לפני זמן רב."
"הנסיכה לירה," אמר ג'ון, "מדוע היא נעלמה? לאן המלכה קסיופיאה הלכה? את יודעת משהו?"
"לא עכשיו," היא פסקה בהחלטיות, "המשתה מתחיל בעוד רגע, מוטב שנמהר!" בתנועה מהירה היא סובבה מבטה מהם ובצעדים חפוזים החלה ללכת.
השלושה החליפו מבטים אך שמרו שאלותיהם לאחר המשתה.
לירה התקדמה לעבר אביה, קדה לו לשלום והתיישבה לצידו.
שלושת הבחורים הלכו בעקבותיה והתיישבו לצידה במספר מקומות שנשמרו למכריי המלך אופיוכוס. דניאל הטה אוזן לשיחות האצילים ואף הבחין בלא מעט מבטים הננעצים בפניה של לירה. אכן היא הייתה נאה במיוחד באותו ליל. צמות חומות היו קלועות לראשה, פרחי נוי שזורים בשיערה יחד עם חוטי משי עדינים אשר הוסיפו למראה החינני. הוא הביט לרגע ביוקי, אשר ניסה נואשות להסתתר מפאבו, דניאל חייך.
פריטות עדינות במיתרי נבל החלו להישמע בחלל ועמם פצח חליל במזמורים עליזים, צד שהוסיף נופח חגיגי למנגינה השמימית.
לאחר דקות ספורות, פסקה המנגינה ותרועת חצוצרות הכריזה על תחילת נאומו של המלך.
דממה השתררה בין כותלי הטירה. תשומת לבם של יושבי החדר הופנתה למלך אופיוכוס אשר נעמד על רגליו וכחכח בגרונו, קולו רם, ערב לאוזן:
"היו לי ברוכים! מארבע כנפות הארץ באתם, ואף בשעה טובה הגעתם! הנה חלף לו עוד עשור, והממלכות האיתנות התאחדו כאן לזכרה של קַסְיוֹפֵּיאָה סִיגְנוּס השנייה, המלכה הדגולה והאהובה על כל אזרחי שניים-עשר הממלכות!"
מחיאות כפיים קצרות נשמעו מכל עבר. בשלב זה הבחינו ג'ון, יוקי ודניאל בתריסר הדגלים שנפרשו לאות גאווה, על כל אחד מן הדגל, ארוגה חיה אחרת. המלך אופיוכוס המשיך-
"קסיופיאה, בעלת הבינה וחוכמת הבנת האדם- חוללה ניסים שלא נראו קודם ולא יראו לעולם- איחוד תריסר הממלכות והשכנת אחווה ורעות.
התכנסנו במשתה זה, יקיריי שניים- עשר הממלכות לזכרה של מלכתנו טובת הלב...והנה אורחנו, הגיעו אל ממלכת קוֹרוֹנָה בּוֹרֵאָלִיס: מן קצוות הארץ האחרים, הגיעו אצילי קוֹרוֹנָה אוֹסְטְרַאלִיס, כך גם יקירי ממלכת לִינְקְס אוּרְסָה מַאג'וֹר, קוֹלוּמְבָּה הממלכה השמימית, קַמֵלִיוֹן - הממלכה בלתי נראית, וכך גם קַמֶלוֹפַּרְדַלִיס. וממצולות הימים פַּיְסִיס סְקוֹרְפְּיוּס - טוב להראותכם, טֵאוּרוּס ווּלְפֶּקוּלָה- 12 הממלכות הקדומות, את שמם העניקה מלכתנו קסיופיאה!
מלכתנו היא שהייתה המאחדת בינינו, אך גם לאחר מותה, אני, מלך קורונה בוראליס-" חריקה מצמררת הדהדה בחללי האולם. אדם שנראה אחד מן הנביאים אחז במטה, בעיניו ניצוץ שיגעון, פיו פעור למחצה, בקול חלול ומעורר חלחלה, פצח במזמור-
"בין גבולות קיים ואין
מרחק קטן מראות עיניים,
עוף החול מתלקח-
נכרך זנבו בלהבות שמים.
היא לא נחרבה, מוארת בעלטה
תשוב אחרת, תיעור מן העפר!
נשגבת, מיוחלת- אינה מודעת לכוחה.
איתני הטבע יכירו בטֹהר לבה
אך כסילים יתכחשו לרוחה,
ימעדו אל תהום החשכה.
היא קרבה, גברתכם,
היא באה, עבורכם! "
ובזאת סיים הנביא את דבריו, בכבדות ראשו צנח אל השולחן.
דממה השתררה בחדר ענק הממדים. יושבי השולחן החלו להתלחשש, מבטם נע בין פני המלך הקפואים והנביא התועה ברוחו.
"...איזו חוצפה, גסות רוח..."
"...האם הייתה זו נבואה?.."
"יצאה דעתו! וודאי יוציאו אותו עוד השכם בבוקר להורג!..."
לירה הביטה בדאגה אל עבר אביה, אשר נראה כלבו כבוש בזעם. הוא נעץ מבט חד בנביא הישיש אשר ככל הנראה, לא היה מודע למהומה שחולל בממלכה זה עתה.
;המלך אופיוכוס הטיח אגרופיו הקמוצים בשולחן-
"שוטה אתה נביא שרלטן!; דעתך אבדה בתורת הנסתר! כעת נצור פיך, ולא תוסיף דברי הבל, לשאול אטיל אותך, מוטב שתרקב במעמקי הצינוק!" הנביא השיב מבט מעורפל, ולמרות כי קולו החלוש, צלצל הוא ברחבי האולם:
"אנא, מלכי הדגול, הקשב לי, לפני שתתחרט, אינך מבין את דברי הנבוא-"
"זה שקר!" שאג המלך, "קסיופיאה מתה! היא נעלמה! חדל להחדיר לאוזני העמים מילות כזב! ;היא לא תשוב!"
"מלכי..."
"מעז אתה להמרות את פי?!" כל האולם קפא. איש לא העז לפצוע פיו- הכול חששו מן זעמו של המלך.
"לכעס אין עיניים, מלכי," השיב הנביא. אף לא נימת פחד לא הייתה בקולו. וזה הדבר אשר תזכור; הממלכה לעד, את האומץ לב אשר נשא עמו הנביא.
"זה הספיק לי," לחש המלך, "שומרים, קחו את השרץ הזה מכאן!" וברגעים ספורים, הגיעו מספר שומרים חמורי סבר, מכים בפניו ולוכדים את גופו מכל עבר. לירה עצמה עיניה כשהשומרים חלפו על פניהם יחד עם הנביא, אשר כעת מאפו ושפתיו זב דם רב, אך עיני הקשיש נתקלו במבטו של ג'ון, הוא לפת בכתפו ולוחש-
"סמית'! החייל האמיץ מן המטוס, הוא מאמין, הוא יודע!" ובמילים אלו הולך על ידי השומרים למעמקי האפלה. דניאל ויוקי הביטו בו בבהלה.
"ג'ון! איך הנביא יודע עלינו?! איך הוא יודע על המטוס?"
קוֹרְבוּס- עורב.
אופיוכוס- נושא הנחש.
קוֹרוֹנָה בּוֹרֵאָלִיס- ממלכת כתר הצפון.
קוֹרוֹנָה אוֹסְטְרַאלִיס- ממלכת כתר הדרום.
לִינְקְס- ממלכת חתול הבר.
אוּרְסָה מַאג'וֹר- ממלכת הדובה הגדולה.
קוֹלוּמְבָּה- ממלכת היונה.
קַמֵלִיוֹן- ממלכת הזיקית.
קַמֶלוֹפַּרְדַלִיס- ממלכת הג'ירף.
אֶקְווּלוּס- ממלכת הסוסון.
פַּיְסִיס- ממלכת הדגים
סְקוֹרְפְּיוּס- ממלכת העקרב.
טֵאוּרוּס- ממלכת השור.
ווּלְפֶּקוּלָה- ממלכת השועלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Jane.