אופסילאמבה

אני מודה בזה שאני לוקה בציניות.

אני מודה בזה שאם מסתכלים על אוסף הספרים שלי. אז כן, יש מכנה משותף, ציניות.

לכן אני חייב להודות שאחד הספרים האהובים עלי הוא מנוסת סרק של ג'וזף ר גרבר. הספר נקרא כמו שספר מתח נקרא. אם לא הייתי רואה את מת לחיות 1 לפני שקראתי את הספר, הייתי אומר שהסרט הוא חיקוי עלוב של הספר.

יש בספר קביעות כמו :

"בון מטן, מה בל" אמר בידיעה שכל החתולים מעדיפים לדבר צרפתית"

או כשהוא חושב על איך אפשר להתאבד בביניין המשרדים שלו:

" אינך צריך לעשות יותר מאשר להכנס בדלת חירום, לחצות משטח, להעביר את רגליך מעל מעקה ברזל קר, ו... אלוהים, נכון שיש לנו מצב רוח עליז הבוקר?" ההדגשה היא במקור. היא מדגישה את הקול הפנימי של הגיבור שנותן לו עצות ומעיר הערות ציניות. קול אחד כזה כמו שלכולנו יש ולא כולנו מודים בו.

הסופר כתב עוד שני ספרים rascal money שאותו לא קראתי ו in a perfect state שאותו כן קראתי וגם הוא כתוב בציניות  ראויה לשמה.

זו הביקורת הראשונה שאני כותב פה. מצטער אם היא קצת קצרה בשביל הסטנדרט שנראה פה. אבל אני בטח אשתפר.

גארפילד