מגיע השבוע לארץ הקודש ומתארח באייקון ביום חמישי, לצערי יש לי כבר תוכניות (אם כי אלה לא פחות שמחות) אז אני רק שולחת את הבעל עם זוג חברים שלנו.
מכיוון שהוא גם חותם על ספרים, זוג החברים הנ"ל הגיעו אתמול לאסוף את אחד מספריו שהושאל לנו, ובאותה הזדמנות אני והאישה פתחנו דיון על "עשן ומראות".
אז ס' (כלומר החברה שלי) טוענת שהיא ממש מעריצה של גיימן, אבל את עשן ומראות היא לא היתה מסוגלת לגמור, הסיפור שהכי הרג אותה הוא זה עם התינוקות, אני לעומתה לא חושבת שיש לו (לגיימן) תסביכים רציניים יותר מלכל אדם עם דמיון מאוד מפותח ושכל ישר, ושהחולניות של הספר, ברוב המקרים, דווקא מוסיפה ומושכת, מעין גרוטסקיה מכוונת שכזו.
הספר בנוי סיפורים סיפורים, וכולל הקדמה בה מפורטות מחשבות שונות על כל סיפור, נסיבות כתיבתו וכדומה, אל תפספסו את ההקדמה! שיטה אחת היא לקרוא את ההקדמה, ואז את הספר, שיטה אחרת היא לעבור סיפור-סיפור ולקרוא את הסיפור ואז את ההקדמה אודותיו או את ההקדמה ואז את הסיפור, אני דוגלת בשיטה השניה, אבל אני גם דוגלת שספרי סיפורים צריך לקרוא על פני שבוע - כל פעם מקסימום שני סיפורים (ואת זה אתגר קרת לימד אותי, וצדק, מה לעשות).
הסיפור עם התינוקות, למשל, מדבר על צמחונות, על מה יעשו בני האדם אם יום אחד כל החיות ייעלמו, על מי נעשה ניסויים? את מי נאכל? הוא יותר סיפורון מאשר סיפור, והוא מאוד מעורר מחשבות.
לא את כל הסיפורים אהבתי, כמו תמיד יש כאלה שאליהם יותר התחברתי וכאלה שאליהם פחות התחברתי, אבל גיימן הוא גיימן ואת הדמיון הפרוע שלו אני לא מחמיצה, גם אם לא הכל מדבר אליי, הכי הכי הכי אהבתי את הסיפור החותם את הספר - זה שמציג את הצד של האם החורגת של שלגיה בצורה שונה לחלוטין מכל מה שאתם יכולים לדמיין לעצמכם.
אז אם אתם בקטע של פנטזיה פרועה ואפלה - "עשן ומראות" הוא בהחלט הספר שלכם, בתנאי שהקיבה שלכם לא נוטה להתהפך בקלות רבה מידי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
