אופסילאמבה

בערב השנה החדשה מוצאים את עצמם ארבעה אנשים על גג בנין "המקפצה": מרטין, אושיית טוק שואו שהסתבך בפרשיית מין עם קטינה, מורין, אם חד הורית לילד פגוע, ג'ס, נערה אימפולסיבית מסובכת, וג'יי ג'יי, חבר להקת רוק לשעבר ושליח פיצה בהווה.

ארבעת האנשים האלו לא יכלו להיות שונים יותר אחד מן השני, אבל כולם נמצאים שם עם אותה כוונה, וזה מחבר אותם אחד לשני יותר מלכל אחד אחר בחייהם.

כשאתה על סף להרוג את עצמך, עוד מישהו במצב שלך מבין אותך יותר ממה שהנפש הכי קרובה אליך תוכל להבין אותך, אבל בואו לא נחיה באשליות, מעבר לזה לארבע הדמויות האלו אין באמת הרבה מהמשותף.

או שכן?

אני לא רוצה לספר על העלילה, כי כל הכיף זה לגלות אותה, אבל אני כן אומר שהיא צפויה, מפתיעה, מרגשת, אמיתית, הזויה, מדכאת וקורעת מצחוק...

ניק הורנבי מצליח לעשות לי את זה בפעם השלישית, הכתיבה שלו קולחת, מרתקת ולא יומרנית, הדמויות – בדיוק אותו דבר... אנשים אמיתיים עם דפיקויות אמיתיות שמגיעים למצבים שכל אחד מאיתנו מצא את עצמו בהם או בדומים להם. העלילה הזויה ולפעמים גם מופרכת, אבל זה כל כך ככה בחיים לפעמים שזה לגמרי אמין...

אבל זה לא רק סיפור טוב שמיתרגם יפה לסרט, הקורא גם הוא יוצא למסע פתלתל של הסקת מסקנות שגויות, גילוי של דעות קדומות בעצמו, ואולי גם קצת ויתור לעצמנו בסופו של דבר. אנחנו רק אנושיים...

עוד משל ניק הורנבי:

על הילד

נאמנות גבוהה

איך להיות טובים

ועוד.

ציטוט מהספר שלא בדיוק משקף את כל כולו של הספר אבל מה זה הצחיק אותי:

עמ' 141:

(ג'ס על וירג'ינה וולף)

"אני קראתי כאילו רק איזה שני עמודים מהספר הזה על המגדלור, אבל זה הספיק לי בשביל לדעת למה היא הרגה את עצמה: היא הרגה את עצמה מפני שהיא לא הצליחה לגרום לאנשים להבין אותה. מספיק לקרוא משפט אחד בשביל להבין את זה. אני כאילו הזדהיתי איתה קצת, כי גם אני סובלת לפעמים מזה שלא מבינים אותי, אבל הטעות של וירג'יניה היתה לצאת עם זה לפומבי. ז'תומרת, במידה מסוימת זה דווקא מזל, כי היא כאילו השאירה מאחוריה איזה מתנה למזכרת, כדי שאנשים כמונו יוכלו ללמוד מהקשיים שלה וכל זה, אבל בשבילה זה היה מזל רע. ואם חושבים על זה, אז היה לה גם מזל טוב, כי בזמנים העתיקים של פעם יכולת לפרסם ספר בקלות מפני שלא היתה כל כך תחרות. אז יכולת להכנס למשרד של איזה מו"ל ולעשות לו, כאילו, אני רוצה לפרסם את הספר הזה, והמו"ל היה עושה, בסדר, בסדר נפרסם לך. אבל היום היו אומרים לה, לא, חמודה, לכי הביתה, אף אחד לא יבין אותך. נסי פילאטיס או ריקודי סלסה."

לא ענק?