אופסילאמבה

אני חובבת ספרים שמתרחשים באוניברסיטה . במיוחד בתור אחת שכמעט זכתה לתואר הסטודנטית הנצחית החיבה הזאת מובנת ביותר. לכן ברגע ששמעתי על צאת ספרה של מאיה ערד (שסימפטתי את ספריה הקודמים, בזכות ההומור הבריא והשפה היפה והקצבית) התלהבתי.

הספר מספר על דוקטורנטים המתחרים על משרה נחשקת באוניברסיטה בארה"ב (במאמר מוסגר, מאיה ערד עצמה גם מרצה לבלשנות ) ומתאר את התהליך הפנימי שעובר על כל אחד מהם ואת החולשות האנושיות מאד שלהם  ושל המרצים באותה מחלקה.

מה שמצא חן בעיני בספר הוא הפער בין איך כל דמות רואה את עצמה לבין איך שהסביבה רואה אותה. ומאשש את הידיעה שאנחנו השופטים הכי מחמירים של עצמנו.

חיבבתי מאד את  תיאור המצוקה של דמות הסטודנט הדחיין אלן מקנלי  ואת הקושי שלו לעמוד בלוח הזמנים האקדמי(לדעתי לא סתם בחרה ערד לפתוח את הספר בדמותו. רבים יזדהו איתה) .

הרמה של הספר לא אחידה. חלק מהדמויות מתוארות בצורה שמאפשרת להזדהות איתם אבל בשלב מסוים ניכרת עייפות החומר. דמותו של  פישר המרצה הטרחן טירחנה אותי למוות ומצאתי את עצמי נרדמת על הספר שוב ושוב. את דמותו של יואב עברון צלחתי בשקיקה. גם לינדה ואנבל לי שיעשעו אותי מאד בהתנהלות שלהן אבל אחר כך הן התמזגו אצלי בתודעה לדמות אחת. חלק מהספר נקרא כמו רכילות אקדמית שמעניינת אותך רק אם אתה חלק מהמוסד. וחלק מהספר גרם לי להנהן שוב ושוב בהסכמה. הדמות של יוהנה הייתה מעניינת עד גבול מסויים כי רשעים הם תמיד מעניינים אבל בשלב מסוים היא גם הייתה מייגעת כי הייתה צפויה ורק הפרטים הביוגרפים המתגלים עליה הוסיפו לדמות עניין.

מחכה לספר הבא של מאיה וערד ולו בשל הסקרנות באיזה ז'אנר תבחר לכתוב הפעם (כתבה מחזה ופואמה ארוכה).

עוד מידע על שבע מידות רעות

ג'וליאנה