אופסילאמבה

כמו שאפשר להבין, התחלתי סופסוף לקרוא את "לקרוא את לוליטה בטהרן" (גם כן משפט...), אני בערך באמצע ומקווה בקרוב לכתוב עליו פה ולהתחיל סופסוף את המטרה לשמה התכנסנו - דיון של כמה בלוגרים באותו הספר.

בנתיים התלהבתי מהמילה "אופסילאמבה" שהיא מילה מומצאת על ידי נבקוב, הרשו לי לצטט מהספר: "המילה נעשתה לסמל וסימנה את ההרגשה העמומה של השמחה, את העקצוץ בעמוד השדרה שנבקוב ציפה מקוראיו להרגיש בקריאת ספרות בדיונית, התחושה שהבדילה בין מי שנחשבו בעיניו לקוראים הטובים לבין הקוראים הרגילים" (עמודים 40-41)

אז אימצתי אותה לכותרת הבלוג, אם בעיני מישהו זה לא מוצא חן הוא מוזמן להחליף בחזרה...

(כתבה: רדרל)

המלצה של ג'וליאנה

יש סופרים שההתלהבות שלי כל פעם שיוצא ספר חדש שלהם היא אוטומטית. ניק הורנבי הוא אחד מהם ולכן כאשר הספר הגיע לספרייה שלנו הסתערתי עליו.

ניק הורנבי הוא חלק מגל של סופרים בריטיים שכותבים על הגבר החדש על האובססיות שלהם וגחמותיהם, וההתמודדות שלהם עם קשיי החיים. ל "נאמנות גבוהה" ואת "איך להיות טובים" הכי התחברתי כי הייתה בהם כנות והאובססיות היו כאלה שיכולתי להתחבר אליהן (מוסיקה ומיזנטרופיות). את "קדחת המגרש לא הצלחתי לגמור כי לא התחברתי כל כך לאובססיית הכדורגל של הגיבור.

אז כמובן שכשמתחילים ספר בהתלהבות כזו אפשר רק להתאכזב, ולצערי זה מה שקרה.

הספר עוסק בארבעה אנשים שונים  שנפגשים על הגג בערב השנה החדשה  מתוך כוונה להתאבד. לכולם יש סיבות: מרטין, מגיש תכנית טלוויזיה (שהוא דמות שמזכירה קצת דמויות אחרות של הורנבי) הואשם בבעילת קטינה ונשלח לכלא, התגרש מאשתו , מורין (הדמות הכי חביבה עלי) אם חד הורית לבן בעל נכות קשה מאד שאינו מתקשר איתה, ג'יי ג'יי  צעיר אמריקאי שהלהקה בה ניגן התפרקה וחברתו הבריטית עזבה אותו (והסיבה שלו עלובה מכולם ולכן הוא מפברק סיפור על היותו חולה במחלה חשוכת מרפא) וג'ס שלכאורה מספרת סיפור בנאלי על בחור שזרק אותה אבל הסיפור שלה מורכב בהרבה...

הם הופכים לחבורה על רקע החוויה המשותפת ומתכננים לדחות את ההתאבדות ולמצוא סיבות לחיות.

נשמע מדכא על פניו אבל לא חסר בספר הומור שחור וציניות. ובל זאת הוא נמתח יותר מדי ולעתים נותן את התחושה של-נו תתאבדו כבר.

הדמות של ג'ס די מעצבנת סוג של מתבגרת טיפוסית שאומרת זין על כל מילה שניה ובשלב מסויים זה די משעמם. מרטין גם כן די מעצבן בהתבוססות העצמית שלו. הדמות של מורין יותר מעניינת וגם מגיעה לתובנות בעלות ערך וג'יי ג'יי חביב עלי בזכות חיבתו לספרים והמרחק שלו מדמות הרוקר המצוי.

נראה לי שיש בספר משהו בוגר יותר ביחס לספרים הקודמים שלו. יש סוג של חמלה כלפי הדמויות שאהבתי אבל משהו חסר בכל זאת.

ההמלצה שלי-לקרוא בדילוגים. הדרך ארוכה מדי.

אני אמנם כבשה, אבל בספרים אני תולעת, ואפילו חזירה.

אני טורפת אותם בלי מלח בביס אחד גדול, לא פעם ולא פעמיים התיישבתי לקרוא ספר ועד שסיימתי אותו לא היה עם מי לדבר.

אבל מדי פעם מגיע ספר שדורש הורדת הילוך, ובדרך כלל זה סימן שזה ספר באמת טוב.

ברוקלין היתומה של ג'ונתן לתם יושב לי בתיק כבר שבוע וחצי ואני רק בעמ' 40.

עד כאן הספקתי להתפעל, לצחוק בקול רם כשאני בגפי, להתהרהר ולפתח הערצה לסופר ולבלוע ספר קודם שלו (נערה בנוף - אה, נחמד).

עד כדי כך מתקמצנת עליו שאני לא קוראת אותו באוטובוס או בזמן המתנה למשהו, אלא מחכה לרגע שקט שלא יטרטרו לי ברקע המשפצים בבנין ממול, לאוירה נעימה ולתאורה הנכונה.

עד כדי כך הוא נעים לי שאני לא רוצה לקרוא אף ביקורת שתספר לי מה קורה הלאה, בקושי ניתקתי את העיניים מהדף האחורי של הספר.

אז בלי ספוילר - מדובר בבלש פרטי הסובל (?) מתסמונת טורט המנסה לפענח תעלומה, אני לא מספרת יותר בעיקר כי אני רק בעמ' 40...

:)

אני מודה בזה שאני לוקה בציניות.

אני מודה בזה שאם מסתכלים על אוסף הספרים שלי. אז כן, יש מכנה משותף, ציניות.

לכן אני חייב להודות שאחד הספרים האהובים עלי הוא מנוסת סרק של ג'וזף ר גרבר. הספר נקרא כמו שספר מתח נקרא. אם לא הייתי רואה את מת לחיות 1 לפני שקראתי את הספר, הייתי אומר שהסרט הוא חיקוי עלוב של הספר.

יש בספר קביעות כמו :

"בון מטן, מה בל" אמר בידיעה שכל החתולים מעדיפים לדבר צרפתית"

או כשהוא חושב על איך אפשר להתאבד בביניין המשרדים שלו:

" אינך צריך לעשות יותר מאשר להכנס בדלת חירום, לחצות משטח, להעביר את רגליך מעל מעקה ברזל קר, ו... אלוהים, נכון שיש לנו מצב רוח עליז הבוקר?" ההדגשה היא במקור. היא מדגישה את הקול הפנימי של הגיבור שנותן לו עצות ומעיר הערות ציניות. קול אחד כזה כמו שלכולנו יש ולא כולנו מודים בו.

הסופר כתב עוד שני ספרים rascal money שאותו לא קראתי ו in a perfect state שאותו כן קראתי וגם הוא כתוב בציניות  ראויה לשמה.

זו הביקורת הראשונה שאני כותב פה. מצטער אם היא קצת קצרה בשביל הסטנדרט שנראה פה. אבל אני בטח אשתפר.

גארפילד