אופסילאמבה

קרטר מנצח את השטן / גלן דיוויד גולד

מהטקסט על הכריכה האחורית:

"צ`ארלס קרטר, אמן אשליות והחלצויות מפורסם, עומד מול האתגר הגדול בחייו. עליו להוכיח כי חרף העבודה שקהל המופע "קרטר מנצח את השטן" צפה בו משסף את נשיא ארה"ב ומותיר את גופתו כחטיף לאריה המחמד שלו, הוא אינו אשם במותו. הנשיא נראה חי ומנופף לבוחריו בסיום המופע, אך שעתיים לאחר מכן נמצאה גופתו. חקירת סוכנות הביון קובעת כי קרטר הוא החשוד העיקרי במות הנשיא, ועליו מוטל נטל ההוכחה לחפותו."

יש הרבה דרכים להתענג על ספר, לפעמים הוא מדבר אליך ישר לבטן, לפעמים הוא מרתק את השכל, לפעמים הוא פשוט מבדר - הספר הזה מצטיין בכל הנ"ל.

גלימות קטיפה, תעלולי קלפים, אריה בשם "בייבי", פילה נעלמת, שודדי ים, טריקים והמצאות, יריבים מושבעים, אהבות אמת, ועוד ועוד, כמו מופע קסמים משובח ההפתעות לא מפסיקות לצוץ מהכובע בתוספת זיקוקי דינור...

הסיפור מבוסס על דמויות אמיתיות ועל מחקר רציני שעשה הכותב על התקופה והדמויות הדומיננטיות, והוא שווה כל שקל וכל רגע שבו תתעלמו מכל היקרים לכם...

** הכבשה **

התחלתי לכתוב פוסט בנושא בעיקר אחרי שהדיון ב"לקרוא את לוליטה בטהרן" הוביל לספר "פרספוליס" של מרג'אן סטראפי. המתארת את סיפור ילדותה באיראן של אחרי נפילת שלטון השאה. ואז גיליתי שאני לא יודעת מספיק על קומיקס שמספר סיפור עלילה למבוגרים.   אבל מצאתי מספר אתרים וכתבות מעניינים בנושא. ואז המידענית הקטנה שבי נכנסה לפעולה.

אז הנה המבחר:

על פרספוליס:

עטרה הורוויץ

קוראת מחשבות

אריאנה מלמד

גלעד סרי-לוי

על "עכבר"(מאוס) של ארט שפיגלמן (אחת מיצירות הקומיקס למבוגרים הראשונות שתורגמו לעברית) ממליצה בחום !

בוויקיפדיה (מידע לא מדויק מספיק)

על ארט שפיגלמן בבלוג של הוצאת כינרת. 

על קומיקס של אורי פינק שנעשה בהשראת מאוס.

כללי:

קומיקזה: אתר ביקורות קומיקס.

אם מדברים על קומיקס למבוגרים ועל מגוון הנושאים בו הוא עוסק ראוי להזכיר   את הסרט אמריקן ספלנדור המספר את סיפורו של הרווי פיקאר, אספן קומיקס שהפך ליוצר ופרסם סידרת קומיקס על חיו ועל מחלת הסרטן שלו (מתה להניח את ידי על הקומיקס הזה וגם על הקומיקס של ארט שפיגלמן על נפילת מגדלי התאומים)

אבוי לבושה אבל השנה לראשונה בחיי לא הלכתי לשבו"ס בשום עיר.

לעומת זאת פקדתי כמה וכמה חנויות בהם החגיגה נמשכה חודש שלם ויצאתי עם הספרים הבאים:

לוויתן (השלישי בסדרת פנדורין עליה כבר כתבתי כאן)

עד שאמצא אותך (אירווינג החדש, פוסט בקרוב)

מלכת החלומות (צריכה עוד קצת לעכל לפני הפוסט)

לקרוא את לוליטה בטהרן.

הבעל קנה את הפרמה של התוכי (או שם מוזר כזה) ועוד ספר בסגנון ששמו זרח מפכרוני.

דווחה: רדרל

בחרתי להתייחס לספר זמן רב מאד אחרי קריאתו ובדיעבד אני חושבת שזו בחירה נכונה כי זה מוביל אותי למחשבות שבאמת שקעו ונשארו איתי. בחרתי להתייחס קודם כל לשם הספר. למה בחרו דווקא ביצירה לוליטה כסמל , הרי מועדון הקריאה ניתח יצירות נוספות. למעשה אני יכולה לענות על כך חלקית כי לוליטה היא היצירה היחידה בספר שגם קראתי ואפילו למדתי.

לוליטה בטהרן נשמע כמו סוג של אוקסימורון (ביטוי המורכב מדבר והיפוכו). לוליטה נתפסת כגורם מפתה (אם כי בו זמנית קרבן חף מפשע) וטהרן נתפסת כסמל של שמרנות קיצונית ודיכוי. הפרשנות בספר ליצירה לוליטה בהקשר הטהרני משליכה מאד על מצב הנשים באיראן (וכאן אני ממשיכה את רדרל) :  האשה בטהרן נתפסת כמינית וכבעל כוח מיני מאיים על הדת האיראנית והחרדה מפני מיניות זו אובססיבית בדומה לדמותו של הומברט החושק בלוליטה אך רואה אותה כבעלת כוח מפתה אקטיבי ההופך אותו למעשה לפושע חף מפשע (ע"פ תפיסתו הסובייקטיבית).

הכמיהה של הומברט ללוליטה היא סוג של כמיהה לאלמוות וניתן לראות שגם הכמיהה של הדמויות במועדון ליצירות ספרותיות היא כמיהה דומה שמדוכאת בשלל איסורים אך הן נלחמות בה.

היצירה לוליטה צונזרה והושמדה פעמים רבות ונחשבה בעצמה לאלמנט חתרני מאיים על החברה, ובמועדון קריאה זה עצם הקריאה ביצירות אסורות הוא איום.

עוד על לוליטה כאן.

דבר נוסף שראיתי בספר הוא שהקנאות הדתית שם נלווית בדרך כלל לבורות ולנחיתות.ההשתלטות של האיסלם הקיצוני כפי שהוא מתואר שם נובע מצורך של אנשים נחותים בהשכלתם וביכולת האינטלקטואלית שלהם לשלוט במאגרי הידע בלי שהם מבינים אותו ולהחליט שאסור לאיש לדעת ולהשכיל. הספר מתאר סוג של מלחמה בין הכוח האינטלקטואלי הרוצה להשכיל ויהי מה לבין הכוחות האלה.

אולי תבואנה לי עוד מחשבות בהמשך....

ותקראו את לוליטה הלא טהרנית. היא יצירה מטלטלת שלוכדת את הקורא בקסמיה מהרגע הראשון.

ג'וליאנה