אופסילאמבה

ג'וליאנה על היביסקוס סגול ו מצבים עצבניים

 פרט לסדרת "סוכנות הבלשיות מספר 1" המצויינת כשלעצמה לא הכרתי כמעט ספרות אפריקאית. בשנה האחרונה תורגמו שני ספרים של סופרות אפריקאיות צעירות המתארות התבגרות נשית בתוך מדינות מתפתחות: ניגריה וזימבבואה. בשני הספרים מתוארים מודלים של נשים חזקות, ובשניהם אין זו האם. הקולוניאליזם והשפעותיו גם הם דומיננטיים בספרים אלה ומעניין לראות את הגישות

היביסקוס סגול  של צ'יממנדה אדיצ'יה נכתב ע"י סופרת ניגרית שלמדה שם רפואה והיגרה אחר כך לארה"ב.

קמבילי, גיבורת הספר גדלה בבית עשיר וזכתה לחינוך בביה"ס היוקרתי של המיסיון. לכאורה היא נחשבת בת מזל בהשוואה לנשים במדינה אפריקאית (במיוחד בהשוואה לטמבודזאי גיבורת "מצבים עצבניים") אלא שהמצב אינו כך. קמבילי ואחיה ג'ג'ה גדלים בבית בו אביהם, יוג'ין הפנים את ערכי הנצרות  הקתולית המחמירה בצורה קיצונית ואובסיסיבית.  ודורש מהם  בנוסף לדתיות מחמירה הצטיינות ללא פשרות.      מדובר בבית שהולכים בו על קצות האצבעות. לתוך חיי המשפחה מגיעה דודה איפאומה, אחותו של יוג'ין האב . איפאומה שהתאלמנה מייצגת את ההיפך היא מרצה באוניברסיטה המעודדת השכלה  גישתה לדת פתחה  במיוחד בנוגע לסבא (אביהם שלה ושל יוג'ין) שיוג'ין מתייחס אליו בסלידה וגינוי מכיוון שהוא עדיין מקיים מנהגים פאגאניים  

הנסיבות מובילות את קמבילי וג'ג'ה להגורר עם איפאומה ובני דודם בביתם, השונה כמובן ממה שהורגלו.

בספר זה מודגשות התוצאות של הקולוניאליזם  שמצד אחד מייצרות אנשים כמו יוג'ין שמתכחשים לתרבותו הקדומה בצורה קיצונית ונוירוטית ומצד שני נשים כמו איפאומה שזוכות להשכלה ועם זאת היא נשארת עניה ונזקקת במידה רבה ליוג'ין המנצל זאת לכפיית ערכיו הדתיים.  ברקע גם המצב הפוליטי הלא יציב המחייב את משפחתה של איפאומה להגר לארה"ב, למרות האהבה הגדולה לארצם ולתרבותה ובכך למעשה לוותר על המלחמה על עתידה התרבותי של ארצם .

 קמבילי בכל זאת מפנימה יותר את המודל הכנוע של אימה שמפחד לעשות בעיות, ג'ג'ה לעומת זאת, אולי כגבר מתקומם בגלוי נגד עריצותו של האב ואף לוקח אחריות על המשפחה.

מצבים עצבניים של טסיטסי דנגרמבגה הסופרת  הרודזית, שגדלה באנגליה. מספר את סיפורה של טמבודזאי שמגיל צעיר בערה בה תשוקה ללמוד בבית ספר, למרות שזה לא היה מקובל בכפר העני בו גדלה. אחיה המיוחס והאגואיסט נשלח לבית ספר של המיסיון ע"י הדוד המיטיב שזכה להשכלה בדרום אפריקה ובאנגליה והוא למעשה נחשב לראש המשפחה. טמבודזאי נאבקה כדי להישלח לבית ספר ולשמחתה אחיה מת והיא נכנסה תחתיו בזכות כשרונה מתוך מחשבה שהיא תיטיב עם משפחתה לאחר שתרכוש השכלה לפני שתעבור לרשות בעלה.

היא חיה עם הדוד המשכיל שמנהל את בית הספר של המיסיון ועם משפחתו שמגלה לה מודלים נשיים אחרים. היא מגלה שדודתה רכשה השכלה אקדמית שכיום אינה מנצלת כיוון שדוחקים אותה למשבצת המסורתית. בת דודתה לעומת זאת שגדלה באנגליה הפנימה גם ערכים מערביים והיא קרועה בין הרצון להשתייך לתרבות המקומית, ולרכוש חזרה את השליטה בשפת השונה ובין התסכול מתפיסת מעמד האישה. הדוד גם הוא סובל מסוג של מאבק בין הצורך הכן להיטיב עם משפחתו לבין הערכים המסורתיים שהוא במידה רבה הפנים.

בספר זה הקול הפוליטי ובמיוחד הזעם על מעמד האישה בולטים יותר. המסיון והקתוליות מוצגים באור יותר חיובי כמקור מיטיב של השכלה ותרבות אם כי יש בו גם אלמנטים של דיכוי.

לסיכום: את שני הספרים אהבתי. את היביסקוס סגול אהבתי יותר כי היה בו משהו יותר אישי ונוגע ללב. מצבים עצבניים בא ממקום פוליטי יותר  והכעס הנובע ממנו (המוצדק ביותר, מיותר לציין) לפעמים גורע מתחושת ההזדהות.

עוד על מצבים עצבניים פה.

עוד על היביסקוס סגול פה.