My Happy Spot

זה פחות או יותר מה שאמא של טל אמרה לאמא שלי אתמול.

כאמור, אני עוברת עכשיו גיור. אז בשלב מאוחר יותר בחיים אני אהיה יהודיה, אבל גיורת..

טל, הוא כהן.

ע"פ ההלכה, כהן וגיורת הם פסולים..

בגלל שאמא שלי סיפרה לאמא של טל על הגיור שלנו, ההורים של טל התחילו לחפש "פרצות בגדר". דרך שבכל זאת, כן נוכל להיות ביחד. ואחרי שהם חיפשו ולא מצאו, הם פנו לרב אחד גדול ממש, עם השאלה הזאת.

הרב אמר להם - שאלא אם כן, ימצא שהם לא באמת כהנים, או ימצא שורש יהודי בצד של אמא שלי - אין שום סיכוי.

ואתמול אחרי קבלת שבת, אמא של טל דיברה עם אמא שלי. ואמרה לה פחות או יותר את מה שהרב אמר. אחרי שאמא שלי אמרה שהסיכויים למצוא אצלה שורש יהודי קלושים ממש אז היא אמרה לה שאין לנו סיכוי, ועדיף בשביל שנינו שנשכח כבר עכשיו אחד מהשנייה. ככה יהיה לנו קל יותר.

אמא שלי סיפרה לי את זה היום בבוקר. ופשוט נשברתי. לא האמנתי שזה קורה לי שוב. לא איתו.. לא עם טל..

בשלב מסוים, טל בא. הוא לא ידע מכל זה. הוא נכנס אליי לחדר, אחרי שניסה לדפוק כמה פעמים ולא עניתי לו.

הייתי שם, על המיטה, מחבקת את הדובי שהוא הביא לי ובוכה כלכך.

הוא ממש נבהל, בא אליי וחיבק אותי. רק גרם לי לבכות עוד יותר חזק.

אחרי שהוא התאמץ קצת, הצליח להוציא ממני מה קרה. הוא היה בשוק שאמא שלו אמרה דבר כזה. סרב להאמין.

בסופו של דבר הצליח קצת יותר..

התחבקנו כלכך הרבה זמן. והנשיקות שלנו היום - אף פעם לא היו כאלה. כל כך חזקות, כל כך אמיתיות..

בכינו ביחד.

הוא אמר שהוא בחיים אבל בחיים לא יעזוב אותי. וכשהוא אומר דבר כזה בדמעות - אני יכולה להאמין לו.

הוא אומר שהחיים שלו בלעדיי הם לא חיים. שאני החיים שלו. שאין שום אופציות אחרות. אני והוא - זה לנצח.

הצלחנו שנינו להתעודד קצת. לא נפרדנו לרגע בזמן הזה שהוא היה אצלי.

אני כלכך אוהבת אותו..

בסופו של דבר הוא הלך. היה צריך לחזור הביתה, בכל זאת..

הוא צריך להתקשר אליי בצאת השבת. בערך עוד לא יודעת.. שבת יוצאת עוד שעה, אז הוא בטח יתקשר עוד שעה וחצי בערך.

כלכך מקווה שזה יסתדר.. לא יכולה להיות בלעדיו..