אתמול הלכנו, דוידביהונתן, אנחנו והרודנית הזערורית (שישנה כמו מלכה!) לאכול יחד במסעדה. אבל לא היתה זו סתם מסעדה: לרגל המאורע החגיגי, הוחלט שכדאי שנעשה משהו של פעם בחיים ביחד, והפור נפל על "לה ברנרדין". מסעדה צרפתית זו, שהמדריכים מסווגים כמס' 1 בניו-יורק, דורשת קוד לבוש מאורחיה, הכולל ז'אקט אלגנטי וחוסר בתינוקות. בנוגע לז'אקטים, שנים אלגנטיים סופקו מיד בכניסה למיסטר ביג ולדודינקה, אולם בנוגע לתינוקת, עמד צוות המסעדה המהוקצע בפני שוקת שבורה. "איזו תינוקת מקסימה", נחרד המייטרדי בנימוס צרפתי ובפנים מזועזעות, וכעבור מספר דקות התכנסה ועדה שדנה בפתרון ל"בעיית התינוקת", כולל חישובי דציבלים, כיווני אויר ומסלול גישה קצר ליציאת החירום. קיצר, לווינו אחר כבוד לשולחן הפינתי ביותר בכדי שהתינוקת (אחת משתיים שהגיעו למסעדה בשלוש השנים האחרונות) לא תפריע לאורחים הכבודים, כל אחד מהם יותר שגריר שבדיה באו"ם מהשני. לאחר עיון קצרצוש (מהתפריט שהוגש לקרי נעדרו המחירים על מנת שלא תצטרך להטריד את ראשה הקטן והסתום בסוגיות כלכליות ובכך חלילהוחס, לגרום לקמט על מצחה הענוג) הזמנו את תפריט הטעימות של השף.
כל מנה (והיו עשר כאלה!) הוגשה ברוב טקס ע"י מלצר מעומלן ומעונב, מלווה ברב המלצרים שהסביר מה הונח לפנינו זה עתה. דודינקה, גאון לינגוויסטי שכמותו, התנדב להיות מאיר אינשטיין של האפר-ווסט סייד ולפרשן את מילמוליו של רב המלצרים הנפוח לאלו שאינם דוברים פרוגאית (אנחנו). מיד אחריהם הגיע מוזג הרטבים שהזליף במיומנות את מרקחתו על צלחותינו, ולעתים אף היו שניים (!) כאלו, אחד אחרי השני. בין מנה למנה הוחלף סט הסכו"ם בסט חדש (קירצוץ מיותר שכזה!), ואת שולחננו פקד מגיש הלחם שנתן לנו לבחור מבין כשישה סוגי לחמים. חשש התגנב לליבנו למראה המנות הזעירות, אבל בסוף התפוצצנו לחלוטין כי למרות שכל מנה היתה מורכבת מזרזיף, שלושה פרורים ושבב, הכמות הכוללת שנאכלה היתה יותר ממכובדת והביאה עימה מלאות נעימה.
להלן פירוט האורגזמה הקולינרית שחווינו (נרתיקית או דגדגנית - ויכוח מר ניטש) בעשרה שלבים קצרים תוך מאמץ עילאי לא לדבר בשפה פלצנית ולא להשתמש בביטוי "על מצע של...":
טעימות מהמנות הראשונות:
1. לובסטר ברוטב לובסטר ביסק מתובל במשהו כמו קארי או כמון, משהו שנתן נשיכה קטנה בקצה הגרון.
2. פואה גרא על בריוש ועליו קוביות זעירות של ג'ל יפני מקסים בשם דאשי. לקישוט - קמצוץ אצה שחורה מעל.
טעימות מהמנות העיקריות:
3. פסטת טליאוליני קרבונרה עם פצפוצי חזרזיר ובה ביצת שליו נאה ומעל מעט קוויאר רויאל אוסטרה.
4. ספייסי לנגוסטין, שזה סוג של שרימפ בשרני ונימוח במיוחד, מעליו כפיסוני אגס וכל זה מונח על פרוסה דקיקה של פרי יפני.
5. טונה הוואית לבנה ברוטב למון-גראס ועליה בצלוני שאלוט חמצמצים ספוגי זעפרן.
6. סלמון אלסקה כמעט נא שמעליו נמזגו 2 סוגי רטבים, שניהם וריאציות עם פטריות. אחד מהם הכיל אספרגוס, בצל ירוק ונתח פטריית כמהין.
7. נתח כנף של מנטה-ריי צלוי קלות ולצידו קוביית פורק שומנית להחפיר. שניהם מונחים על פס פירה דלעת.
טעימות מהקינוחים:
8. בתוך קליפת ביצה הושמו שכבות של מוס שוקולד חלב, קצף קרמל, סירופ מייפל ומלח גס שנתן פייט רציני לכל המתיקות.
9. גלידת תה ירוק (הו! האקזוטיקה הטיוואנית מכה שנית), פיצפוצי אורז מקורמלים, פתותי אשכולית ומרנג לימון קריספי.
10. חמישה פוטיפורים: קוביית שוקולד לבן ובה קרם מנגו, טופי מוקה, עוגיית פיסטוק עם דובדבן, סנדביצ'ון פירות יער, ולוקום אננס מסוכר.
כמו שאבא של ביג היה אומר, "תראו מה זה הבנאדם, כמו ציפור: קצת לחם, קצת מים - מבסוט". השיחה קלחה (מה שאומר כמובן שריכלנו על כולכם), ולאחר מכן נסבה על הומוני העיר הגדולה. בתום דיון קולני וסוער בנושאי מי מוצץ למי וגו', קם מהשולחן הסמוך אורח חמור סבר, כיפתר את ז'אקטו על כרסו המלאה וברך אותנו בעברית שורשית להמשך ערב מהנה. לאחר פדיחה אטומית זו יצאנו מהמסעדה עם בטנים מלאות וחיוכים מאושרים, אך בעוד אנחנו מדמיינים כיצד נתרסק על המיטה, דודינקה, יצור מצפוני ונמרץ שכמותו, חש כי העמיס על עצמו קלוריות רבות מן המותר, ולכן אץ-רץ לפעילות הגופנית ששיער כי תשרוף הכי הרבה קלוריות.
שלכם,
מאוהבים ומסואבים,
(די ש. זה חזק מאיתנו)
קרי וביג.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
