החיים קצרים, אבל השעמום מאריך אותם.

בקצה הקשת בענן\ססיליה אהרן:

"אל תעמידי פנים שהכל בסדר ומושלם כי אני רואה שלא. הוא לא שווה אותך ולך מגיע מישהו הרבה יותר טוב. מגיע לך מישהו שיאהב אותך בכל פעימה של ליבו, מישהו שיבלה איתך כל רגע, כל יום במחשבה על מה שאת עושה, היכן את, עם מי את והאם את בסדר. את צריכה מישהו שיעזור לך להגשים את חלומותייך ויוכל להגן עלייך מהפחדים שלך. את זקוקה למישהו שינהג בך בכבוד, יאהב כל חלק ממך, במיוחד את החסרונות שלך. את צריכה להיות עם מישהו שיכול להפוך אותך למאושרת, לממש מאושרת, מאושרת עד שתרגישי שאת מרחפת באוויר."

אצלה?

הכל מצויין, תודה. תודה רבה ששאלת.

משפחה נפלאה, חברים טובים וחיוך עצום. מה, יש יותר טוב מזה?

יש לה גם מישהי שמקשיבה לה תמיד (מובן שהיא אף פעם לא משיבה, הרי היא לא יכולה לענות לכולם) אבל היא יודעת שהיא שם, מסתכלת עליה.

אומרת לה להעריך את מה שנשאר לה פה, ושתפסיק לבכות כמו ילדה קטנה כל לילה על זה שהיא כבר לא פה וגרמה לחייה להפסק. פתאום. היא לא רוצה לקחת אותה כל כך מוקדם, אבל היא? היא מרגישה שלא נשארו לה הרבה ברירות. ריקה כל כך, למה לעזאזל לא יכול לקבל את כל הטוב שיש לה? טוב, נראה שבנוסף לזה יש הרבה רע שאף אחד לא רואה.

בסופו של דבר זה לא עוזר, היא יודעת שיש לה פה הרבה, ולא לוקחת אותה אליה. בהתחלה היא כועסת, אבל אפילו את זה היא לא יודעת לעשות כמו שצריך.

ואחר כך היא מבינה, יש לה עוד הרבה להספיק לפני שתלך.

אולי עכשיו היא מעריכה קצת יותר כל רגע אושר, בזכות אנשים טובים, שעוזרים לה, משהו שלא רצה לקבל לפני כן. היא הרי גיבורה גדולה, לא צריכה עזרה מאף אחד. סובלת נורא. אבל לא צריכה עזרה. רגילה לעמוד בזה, לבד.

עכשיו? היא מתחילה פרק חדש בחיים.

לפחות ככה היא משכנעת את עצמה. "יהיה בסדר" היא אומרת לה מלמעלה עם חיוך, ובאמת מתכוונת לזה.

אצלי? עכשיו באמת מצויין,, תודה. תודה רבה, שאת תמיד שם, שהתעניינת.

הקטע האחרון היה מוקדש למלי...אני מתגעגעת אלייך. אבל אני יודעת שאת תמיד פה ואת תמיד מקשיבה ואיתי. אני מתגעגעת אלייך כל כך...ואוהבת אותך אפילו יותר.

Keep Smiling...

"מתי הבנתי שאני אלוהים? כשיום אחד התפללתי, והבנתי שאני מדבר לעצמי"

יומטוב אנשים...תאכלו הרבה..זה טעים..

היה כייף היום בדגש על האתמול אה יול?