החיים קצרים, אבל השעמום מאריך אותם.

ילדה של אגדות וסיפורים.

מה לעשות...

אני יושבת לי פה, וקוראת פוסטים ישנים...

קוראת הסטוריה שלי ושלך כדי לחפש עוד ציטוטים מטומטמים שיכולים לצאת רק לנו...

רואה איך היינו פעם, את יודעת, עוד בתקופה של "בואי להכין צמידים ולהרוויח מליונים במדרחוב#$%#$" ואז הבאסה שקיבלנו 10 שקל אחרי ששילמנו על זה מאה, שרק מצאנו את הקיצור מאריך דרך שלנו בין ההרים כדי להגיע אלינו, שעשינו את רשימת השווים שחייבת עדכון רציני.(איפה דרייק?????רן דנקר?!?!?!?!!?) שמצאנו את ישו, שהמלח חדר לתאים שלנו, שהיינו אני את אלואימו והביין, שהברזנו פעם ראשונה והשגנו על זה אישור, שההימורמרק כיכב, ששיר האימו היה ה-דבר, שבשיעור לשון אכלנו תפוחים וקראנו בתנ"ך, שיצאנו עם גופיה וסווצ'ר לפארק בגשם סתם כי רצינו להצטלם, שכולם עמדו בשקט בהופעה של שייגעצ ורק אנחנו היינו חייבות להשמיד שם את כל המקום, שתרגמנו את אם אלה  החיים לסוג של אנגלית, שלא ירו בי כי אני איתך, שחיינו כמו חתולים מעופפים, שהרגתי תירסים, ש"לא" חיפשנו אנשים בכפר המוזיקה ושלחנו להם אסמסים, שחזרנו ברגל מרמב"ם עד הבית סתם כדי לדבר בדרך, שצילמנו ידיים של אנשים בת"א, שניסינו לתפוס טרמפים, שנגמר לנו הכסף, שצילמנו כיסאות, שקיבלנו את טדי, שנכנסנו לכל המצביאפרסק שלי, שכולם נורא מצת חן בעיניינו, שכל יומיים אמרנו שאנחנו מתחילות הכל מההתחלה, שצעקנו על הגשר כי זה שחרר, שהביאו לנו כרטיסי טיסה למונית, שנישקנו את אריק ברמן, שנתת לי לספר אותך והורדתי לך את כל השיער, שהתאפרנו כמו מטומטמות סתם כי התחשק, שהלכנו לנאפיס ב3 בלילה ושיכור מהחיים התיישב לידו ואמר שזה בא בלי הסברים, שהגג שלנו לא היה רטוב, ששום דבר לא היה משותף לפיל וזברה, שחתכנו במקלחת שלך, שנשרפת מהצ'יפס...

ועוד מליון ואחד דברים שכרגע אני לא נזכרת בהם...

בקיצור,(חחחחח לא.)

אני חושבת על כמה מזל יש לי שהכרתי את האחות הכי מדהימה בעולם, ששם לא משנה מה קורה לי ואם אני שמחה או מבואסת, שהכי מצחיק לי איתה ושאני לא יודעת מה הייתי עושה בלי כל זה...

אני חושבת על כמה אנשים שהיו רוצים קשר כזה עם מישהו, קשר שאין אחד בעולם שלא יודע שבחיים לא יוכלו להפריד ביננו, אף אחד ושום דבר, ואז אני חושבת לכמה אנשים באמת יש את זה...

אני יודעת שלא יוצא לך לשמוע את זה הרבה ממני חחחחחחחח אבל את מדהימה, ואת הבן אדם שהכי דומה לי בעולם ושאני הכי מתחברת איתו בעולם ואת פשוט חשובה לי כל כך, יש לי מזל שזכיתי לחברה כמוך...

את כבר אפילו יותר מאחות בשבילי, כי גם לאחים אין קשר כזה...את ממש אני, חלק בלתי נפרד ממני, אני מנסה לדמיין את החיים שלי בלעדייך ואני לא מצליחה, כי זה בדיוק כמו שאני אנסה לדמיין את החיים שלי בלעדיי...

אני אוהבת אותך פרה, ואני מקווה ובטוחה שהקשר הזה לא יסתיים נוווווווווווווווווווווווווווווווווווווורררררר$%^

Alex ILY<3

נמאס לי.

עשית משהו?

קח אחריות עליו.

הכל לא יגמר בסליחה.

הכל הולך להשתנות עכשיו. כי נמאס לי.

והכל לא בסדר והכל לא נשכח רק כי אמרת סליחה.

זה שאני סופגת כי ידעתי שאתה צריך אותי, וזה שספגתי כי אני אוהבת אותך זה אחד הדברים היותר מטומטמים לעשות.

נגמר הענבר הזאת. מבינים? נגמר. אני לא הולכת לסלוח רק כי ביקשת סליחה ואחרי 10 דקות התנהגת כאילו לא קרה כלום. ואני לא הולכת לסלוח רק כי אתה לא לוקח אחריות על מה שעשית וחושב שהכל תוקן ברגע שאמרת שלא התכוונת.

המילים נאמרו. הפגיעה נעשתה. והפצע לא יעלם עם סליחה מזדיינת וחיוך.

אתה יכול לשכוח מזה. אני לא. תשרוד.

"אני מקווה שיהיה לך רע כל החיים"

"זונה זה מה שאת."

המילים האלו נכנסו, המילים האלה הרסו את כל הדאגה שלי אלייך, את כל הפעמים שרציתי להיות שם לידך כדי לחבק אותך כשקשה, כשניסיתי לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב, היה לי כל כך רע כל פעם ששמעתי שלא טוב לך, שאתה רוצה להכנע. הרגשתי שאני מתמוטטת ביחד איתך, שאנחנו אשכרה עוברים את זה ביחד.

אתה יודע מזה רע? רע זה הדבר הזה, שאני הוצאתי אותך ממנו. רע זה הדבר הזה שנאלצת לחיות איתו כשאני ניסיתי לעזור לך בכל דרך אפשרית להשתקם. זה רע. איחלת לי את זה אחרי כל מה שעשיתי ועברתי בשבילך וכל מה שיש לך להגיד לי על זה זה סליחה? אז ניסיתי לסלוח. אבל יודע מה? אני יותר לא סולחת. לאף אחד. אני לא הולכת לספוג את הכל רק כי אתם חושבים שסליחה פותרת את הכל ואני חושבת שעדיף לשתוק ולספוג.

אתה הבאת את זה על עצמך!!!!!!!! אני הייתי שם תמיד בשבילך. תמיד. כשהיה לך גרוע, כשהיה לך טוב, כל כך פחדתי לאבד אותך כל פעם מחדש, כל פעם שהתקרבת לעוד אנשים התחלתי להלחץ שתשכח ממני. תמיד הייתי שם כדי לגרום לך להרגיש הכי טוב שאפשר. תמיד. וכל פעם מחדש אכזבת. ואז אמרת שאתה מצטער. אבל יודע מה? הפעם זה עבר את הגבול. הפעם אני לא יכולה לסלוח. הפעם אני מבינה שאתה כמו כולם, ושכל ה"אני בחיים לא אפגע בך" שלך לא עבד. ואלה היו כרגיל, רק מילים. מילים שאחרי שאמרת את זה נשכחו. בדיוק כמו הסליחה המזדיינת שלך.

אני ביקשתי שלא תעשה את זה. אני ביקשתי וביקשתי וביקשתי. ושמת על הכל זין אחד גדול כי אתה סומך עליה?!?!?! על הזין שלי שאתה סומך עליה!!!!! אתה לא לבד פה. זה לא רק החיים שלך וזה לא רק מה שאתה רוצה.

קח אחריות על מה שאתה עושה. תעמוד מאחורי זה. אתה לא ילד קטן, אתה עשית את זה ואתה חשבת תוך כדי, אז אל תגיד לי לא שמתי לב ולא חשבתי. כי זאת לא הבעיה שלי. וזה לא הופך את הכל ליותר טוב. וזה לא יגרום לי להגיד "אה אוקיי, אז בוא פשוט נשכח מזה:):):):):):)" כי אני לא הולכת פאקינג לשכוח מזה!!!!!!!!!! כי לא הספקתי לסלוח לך על הבגידה באמון שלי בפעם הראשונה, ואתה כבר עושה משהו שגורם לי לחשוב אם בכלל אפשר להאמין למילים שלך!!!!!! אם מה שאתה אומר שווה משהו!!!!! אז כנראה שלא, כנראה שגם עלייך אני לא יכולה לסמוך. וזה שאתה מצטער לא יגרום להכל להיעלם וזה שאתה מצטער לא הולך לכפר על הכל וזה שאתה מצטער לא יגרום לי לדעת כמה ולסלוח.

הפוסט הזה כתוב לשני אנשים. זה מעורבב אבל העיקר שאני מבינה.

אין יותר הענבר הזאת. מבינים?!?!??! אין!!!! נשבר לי כל כך. ונשבר לי כל כך שהאנשים שהיו הכי קרובים אליי הכי פגעו בי.

ואני לא הולכת לסלוח. כי נמאס לי לסלוח. וזה שאתם מצטערים לא יגרום לי לסלוח.

ואתה צודק, אולי החוק הראשון זה באמת לא לסמוך על אף אחד.

אין לי כח כבר. פשוט אין.