כשהשפתיים שלה נגעו בשפתיים שלי, תחושה של חמימות הציפה אותי. לאט לאט זה מתפשט בחזה ואני לא יכול לעצור את החיוך שלי. היא מחייכת אליי בחזרה. אחרי הרבה זמן שלא האמנתי שאני יכול להרגיש. כל הסקפטיות והציניות לא הכינו אותי לרגע שבמגע שפתיים אחד אני יכול לזרוק לפח את כל הניסיון שלי עם נשים.
הרגשתי שוב כמו ילד מאוהב, מאוהב כמו שלא רציתי להיות.
לא רציתי להיפגע שוב, נפגעתי מספיק בחיי, ובתקופה האחרונה השיטה החדשה שאימצתי - לפגוע במקום להיפגע - מוכיחה את עצמה והאגו שלי מרוצה רוב הזמן.
אתמול בערב לא יכולתי להתאפק כי חשבתי עליה כל היום. שלחתי לה הודעה של שבוע טוב. היא לא ענתה.
יצאתי בלילה ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. יכולתי ללכת היום אל אחרת, אבל לא רציתי. שלחתי SMS לאיזה מישהי, אבל לא באמת היה אכפת לי מה היא ענתה. לא עניתי לה בחזרה.
בערב הבנתי שכדאי שאחזיר את הלב שלי לבוידעם ואנעל, ובעוד אני מנסה לדכא את המחשבות הרגשה מרה מציפה את בית החזה שלי. אני צריך ללכת לזיין למישהי את הצורה, ורצוי שזה יהיה עוד השבוע, אני חושב לעצמי.
ובתוך הלב שלי אני מרגיש את הדגדוג הנוראי של פחד שלוחש. יש סיכוי טוב שזה נגמר לפני שזה התחיל, ואין לי מושג למה.
כינוי:
Paranoid_Android
בבלוג זה
בכל הבלוגים
