טוב יותר.

שקט.

לפעמים אפילו בורח לו חיוך קטן.

לפעמים צל עמום של אושר.

כזה הוא הזמן.

הריפוי הוא איטי אבל חסר כאבים.

תופעת הלוואי היחידה היא אדישות.

מבחוץ זה טוב,

מבפנים זה ריק.

קשה לי להביע את עצמי כמו אז,

קשה לדעת מה אני רוצה.

אבל נכון לעכשיו,

לפחות,

טוב יותר,

שקט.