חלום ומציאות התערבבו כבר לפני שעות והפכו לעירבוביה של צבעים וקולות במוחה.

כל השרירים בגופה מקווצים, הרכות כואבות, הראש פועם, הרגליים צורבות.

הפיזי מתערבב בנפשי והכל זועק. 

כל המילים, המשפטים ששמעה חותכים את מוחה כמו סכינים חדים ומפלחים במקביל את דפנות הלב בפולסים חזקים של כאבים.

דמעות לחות ושמנות יורדות על הלחיים שלה, שוב, היא כבר לא מודעת.

הנעליים שלה נופלות, לא עומדות במסע, אבל היא לא עוצרת.

זכויות על הקרקע ננעצות ברגליה היחפות, משאירות שובלי דם על הרצפה, הכל שורף.

זה לא משנה לה, הכאב לא משנה, הדם לא משנה, העולם לא משנה.

היא לא תפסיק לרוץ לעולם.

לא עד שתמצא מה לעזאזל היא מחפשת.

מה יפסיק את הכאב.

מה יפסיק את העולם.