אז זהו, שאני לא באמת יודע מה אני עושה

לאלו מכם שלא מכירים, אמנון יצחק הוא רב שפועל רבות בתחום החזרה בתשובה. הוא אולי המחזיר בתשובה המצליח בדורו, ובקרב האוכלוסיה החילונית הוא ללא ספק המפורסם בדורו.

כמחזיר בתשובה החלק העיקרי של תפקידו הוא לשכנע אנשים שיש אלוהים, והרי לשכנע אנשים בנכונות טענה שאין לה הוכחות זה אתגר לא פשוט. הרב יצחק מתמודד עם אתגר זה ע"י ארסנל של טענות מופרכות אותן הוא מציג כ"הוכחות".

חילונים רבים נוטים לפקוד את הרצאותיו של הרב יצחק בניסיון להביך אותו בשאלות נוקבות, אך יצחק הודף אותם פעם אחר פעם באלגנטיות ובהומור שמותיר אותם מובכים בעצמם וחסרי מילים.

עדויות למקרים כאלה ניתן למצוא ב-Youtube בקלות, אך תמיד נדמה שתבוסתו של היריב המזדמן נובעת מטיפשותו ובורותו שלו עצמו, וגם מיתרון הביתיות - רוב הקהל הנוכח מצדד ברב מלכתחילה - דמיינו לעצמכם איך זה לנהל דיון כשכל הקהל סביבכם משוכנע מלכתחילה שאתם טועים וצוחק מבדיחות על חשבונכם.

כשראיתי את האופן שבו הרב יצחק הודף את טענותיהם של האתאיסטים המנסים באופן חוזר ונשנה לתקוף אותו לא נותר לי אלא להתרשם.

התרשמתי ממנו כל כך שאני לא מאמין שהוא אכן מאמין לטענותיו שלו עצמו לקיום האל! אותו היגיון שהוא מפעיל כדי למחוץ טענות לאי-קיום האל ימחצו גם את טענותיו שלו, וזה בלתי אפשרי שהוא לא מודע לכך.

אני כמובן לא טוען שהוא לא מאמין באלוהים. אני בטוח שהוא מאמין, אני רק טוען שהוא לא מאמין שהטענות שלו מהוות הוכחה לקיומו של אלוהים.

תמיד קיבלתי את התחושה שאם יעמוד מולו אדם משכיל, שיודע על מה הוא מדבר, הרב יצחק יובס.

זו הסיבה שכה הופתעתי שהרב הסכים להגיע לאוניברסיטה, מעוז ההשכלה, מגדל השן של האקדמיה. אולי "הסכים" היא אפילו לא המילה המדויקת, הוא נאלץ להילחם על הזכות להגיע לשם!

האוניברסיטה (העברית בירושלים) עשתה צעד מבריק, היא איפשרה כניסה להרצאה רק בהצגת תעודת סטודנט, כך שהאתאיסטים והספקנים אינם מיעוט הנבלע בתוך קהל המאמינים הפוקדים את הרצאותיו וצוחקים מבדיחותיו בזמן שהוא משפיל עוד אתאיסט. לראשונה אמנון יצחק מוצא את עצמו בנחיתות מספרית, דווקא כשהוא פוגש את הקהל המשכיל והחד ביותר שהוא אי פעם הרצה בפניו. סטודנטים מבריקים הגיעו בעטים שלופים ודפדפות מוכנות, דרוכים, מחכים לשמוע את טענותיו ולדרוס אותן בהיגיון, בעת שחבריהם מצלמים, מתעדים את תבוסתו של אמנון יצחק הגדול כדי שהעולם יוכל לדעת שהסאגה נגמרה, האוניברסיטה העברית היא התחנה האחרונה.

מה שהם לא ידעו זה שמי שיכריע את הדיון לא יהיו המוחות החריפים שבחדר, אלא דווקא רפי השכל. חוזקה של שרשרת היא כחוליתה החלשה ביותר.

הזירה הייתה מוכנה. אמנון יצחק נגד טובי המוחות של האוניברסיטה העברית. אלא שאז עשה הרב מהלך. היה לו אס בשרוול. אס שיכול להפיל חדר שלם עמוס לעייפה בסטודנטים מבריקים. הוא אמר את המשפט הבא: "רק לפני שנתחיל את הערב, הייתי רוצה לשמוע כמה מתכוונים להפריע וכמה מתכוונים לשמוע".

זהו. זה היה הצעד שלו.

הוא בקושי סיים את המשפט וכבר החלו להישמע נהמות מצד הקהל: "רבים באו להפריע!"

כחמישה סטודנטים בקהל, עם חולצות של מפלגת מרצ (כלומר, הם בחרו אפילו לא להעמיד פנים שהם מגיעים לשם נטולי משוא פנים) החליטו שהם לא הולכים לתת לרב לנאום. במהרה התפתח ויכוח צעקני בינם לבין שאר הסטודנטים. הרב יושב לו בשקט, ממתין לרגע בו הפעילים יאפשרו להם לקיים עימו דיון, שיתנו להם את הצ'אנס. אבל הם בשלהם. גם איומים מצד המשנה לדיקן לא הרשימו אותם.

הקרב היה אבוד.

התמונה שהצטיירה הייתה ברורה; הרב הגיע כדי לנהל דיון אינטלקטואלי, הצד השני עשה הכול עדי למנוע אותו, וכולם יודעים שזה לא נחשב תיקו.

אותם פעילי מרצ כינו את הרב "אדם מסוכן" שדעותיו "מסוכנות", וניגוד אליי הם פספסו את האירוניה בכך שהם עצמם מונעים כרגע מאדם את זכות האדם לחופש הביטוי.

יש לציין שאמנון יצחק לא היה קדוש מעונה. מדי פעם הוא זרק הערות שנועדו ללבות את האש. הוא ללא ספק נהנה מהעניין ולדעתי כיוון לשם מלתחילה, אבל זה לא משנה את הרקורד, בו נרשם שאמנון יצחק היה פתוח לאורך כל הדרך לנהל דיון ולנסות להתמודד עם כל טענה שיציגו נגדו ובלבד שיתנו לו את האפשרות לדבר, והצד השני רק נהם בברוטליות, צעק באגרסיביות רק כדי למלא את החלל הרעש כדי שהרב לא יוכל לדבר, כאילו מנסה להמחיש לנו שמוצא האדם אכן מהקוף.

מה שהיה אמור להיות תבוסתו הגדולה של אמנון יצחק הפך לנצחונו המפואר ביותר. הוא הגיע לאוניברסיטה העברית בירושלים וניצח אותם במהלך אחד, מט סנדלרים.

כמו בויכוחים רבים, לא היה זה הצודק שניצח, אלא החכם שיצא וידו על העליונה.

- המתמטיקאי

התמונה בכותרת הבלוג צולמה ונערכה ע"י נקודה במרחב